'נאמני תורה ועבודה' תולים את האשמה באי גדילת מספרי התלמידים הסרוגים, בגרעינים התורניים. האשמה בלתי מבוססת זו אינה עומדת במבחן המציאות.

האם שאלו הורים במחקר מסודר מה הסיבה שאינם שולחים את ילדיהם לממ"ד? האם היה מי מן ההורים האלה, שטען שהגרעין התורני אשם? נשמח לשמוע מחקר כזה, שלדעתי עוד לא נעשה.

עם זאת, מתשובות אקראיות לשאלות שנשאלו הורים כאלה, נראה שהם סבורים שהם עצמם התרחקו מהדרך של הממ"ד. מחקר כזה אם ייעשה יצטרך לבדוק גם את הסיבות של התרחקות זו של ההורים, שיתכן שנובעת גם מהיסטוריה משפחתית, מהשפעת הטכנולוגיה ועוד.

אם כן, התמעטות התלמידים במסגרות שאינם תורניות אינה נובעת מהצלחת מסגרות תורניות, אלא מאי הצלחת המסגרות שאינן תורניות לתת מענה לציבור ההורים. במה בדיוק הם לא מצליחים? זו שאלה חשובה שדורשת התבוננות מעמיקה. בחינוך הממ"ד (החמ"ד) נושא זה נבדק שוב ושוב בכל שנה, והם אף הניפו דגל המכונה 'והעמידו תלמידים הרבה'.

גם בהעדר המחקר, צוותי החינוך של הממ"ד פיתחו שיטות עבודה, חיברו בין עובדי הוראה בגילאים שונים, ואף נעזרו באנשי הגרעינים התורניים כדי להתמודד עם השאלה.

הטלת האשמה על מישהו אחר, כמו הגרעינים התורניים, אינה אלא כסות עיניים למשימה הלאומית. האתגר לפתח מסגרות שיתנו מענה טוב לציבור שאינו תורני, שימשכו תלמידים, הוא אתגר ש'נאמני תורה ועבודה' צריכים להתגייס אליו בעצמם, לייצר מנהלים, מנהלות, מורות ומורים חדורי מוטיבציה להצליח באתגר זה. אדרבא, שיעזרו חיל ויתגייסו למשימה.

בינתיים המצב הוא שקשה לגייס מנהלים שיודעים כיצד להוביל בית ספר כזה, וההורים, גם שאינם תורניים, שולחים את ילדיהם לבית ספר תורני.

בנוסף, צעירים רבים החפצים בחינוך תורני אינם מסתפקים בחינוך הממלכתי דתי, ומקימים בית ספר לילדיהם בחינוך המוכר שאינו רשמי ובממ"ח החרדי. נתונים אלה, שלא נכללו במחקר של הממ"ס, מוכיחים כי הדרישה ליותר תורניות באה מההורים עצמם ולא מגורמים חיצוניים.

אם נאמנים אתם לתורה ולעבודה, כשמכם – עודדו נא את מי שרוצה חינוך תורני, והטו שכם, עמלו נא ע"מ לקרב עוד ועוד יהודים לתורה, בחיזוק המסגרות שאינם תורניות לייצר בהם למידה איכותית בכל התחומים.

 

הודיה גוטמן, היא דוקטורנטית באוניבסיטת אריאל