הרב חגי לונדין מתייחס לימים שאחרי תשעה באב, המאופיינים בירידת מתח בדיוק כמו אחרי יום הכיפורים, ואומר כי מה שיקרה בשבועות הקרובים, הוא בדיוק הנחמה שאנו מצפים לה.

המאמר המלא של הרב חגי לונדין

לאחר רגעי שיא בחיינו – הטובים והרעים – ישנה תמיד נפילת מתח. כך לאחר יום הכיפורים או חתונה; וכך לאחר תשעה באב.

אדם אינו יכול – ואינו אמור – לחיות במתח רוחני גבוה שאינו מותאם לאישיות הנורמלית שלו. לכן מעגל השנה היהודי מורכב מנקודות ציון משמעותיות על גבי גרף החיים השגרתי; נקודות שנותנות לנו 'להרים את הראש מעל המים'; לנשום מעט – ולשוב לשגרה.

מנקודת ציון לנקודת ציון, מנשימה לנשימה – אנו מתקדמים. ניתן לדמות זאת לצורה גרפית של ספירלה; מעגליות שמגיעה כל פעם לנקודה גבוהה יותר מהקודמת.

בוודאי שלאחר שלושת השבועות ותשעה באב אנו שבים לשגרה; יוצאים לטיולים ומבלים עם המשפחה. להבדיל, גם לאחר אבלות אישית תובעים חז"ל ש"עתיד המת להשתכח מן הלב לאחר שנים עשר חודש"; האבל מוכרח לשוב לשגרת החיים.

אולם השיבה היא בנקודה משמעותית יותר מאשר קודם. לאחר שהפנמנו את הצער על החוסר בבית המקדש, אנו שבים לבילויים באופן עדין ומדוייק יותר.

הנחמה שלנו היא שלמרות שאין לנו בית מקדש אנו מתקדמים משנה לשנה: מדינת ישראל פורחת; עם ישראל שב לארצו; הציבור היהודי הולך ושב אל המסורת יותר ויותר.

במקביל לפנינו אתגרים משמעותיים: קיץ מתיש; שובה של הקורונה; מצב פוליטי נפיץ. מספר ימים או שעות שבהם הפנמנו שיש בחיים יותר מאשר הנאות רגעיות – יאפשרו לנו לצלוח את הכל.

תשעה באב של השנה הבאה יהיה משמעותי יותר מאשר תשעה באב של שנה זו; כפי שתשעה באב של שנה זו היה משמעותי יותר מתשעה באב של שנה שעברה. כך נראית נחמה; כך מקדם הקדוש ברוך הוא את עולמו.

קיץ נפלא. ולהקפיד על הוראות הקורונה. הרע יעבור, הטוב יתגבר, בעזרת ה'.