איפשהו בשנות ה-70 בואך 1982 – פינוי סיני וימית במסגרת הסכמי השלום עם מצרים התגבשה אצל הרב טאו, (אז עדיין ר"מ במרכז הרב) העמדה כי הדבר החשוב ביותר זה התודעה. תודעת העם היהודי היושב בציון, תודעה יהודית וציונית ברורה, חשובה אפילו יותר מאשר המאבק על הארץ.

תודעה מתוקנת – יהודית וציונית, טען הרב טאו, תביא גם את ארץ ישראל השלימה. סברה הגיונית באופן כללי, אבל יותר מזה היא גם הולמת כיוונים שנמצאים בתורת הרב קוק ובנו הרצי"ה.

מצד שני, אצל רבנים אחרים במרכז הרב, לא התגבשה עמדה שכזו והם גם לא אימצו אותה בעקבות הרב טאו. לדידם, האתגר הלאומי הראשי של העם היהודי בדורותנו היה ונשאר המאבק על ארץ ישראל.  למען האמת זו גם עמדה שעולה בפירוש מדברי הרב קוק ובנו. ומה לגבי התודעה של עם ישראל אצל אותם רבנים? לא חשוב שתהיה תודעה יהודית וציונית? ברור שזה חשוב! זה סופר סופר חשוב אבל זה לא סותר, זאת זירה נוספת של פעילות – אם נרצה, זה סמינרים, אם נרצה זה הפצת ספרים, זה הקמת גרעינים ובתים יהודיים, זה כן לפעול גם דרך משרדי הממשלה הרלוונטיים ועוד ועוד. אבל לגבי מדינת ישראל וממשלת ישראל, לדידם עיקר תפקידה הוא שמירה על עם ישראל בארצו לגבולותיה האידיאליים.

שתי העמדות האלה – בטחון פיזי מול בטחון רעיוני-אידאולוגי – הלכו והתפתחו הלכו והתגבשו עם השנים והאמת היא שהם רק חלק מהסיפור הגדול שהביא ב1997 לאותו פיצול של מרכז הרב לשתי ישיבות – 'מרכז הרב' ו'הר המור', ואחת מתוצאותיו החיוביות היא שכמות התלמידים בשתי הישיבות סה"כ הכפילה את עצמה.

לענייננו, בסופו של דבר, קיבלנו שתי הגדרות שונות של האויב הראשי: לדעת רבני מרכז הרב, הארץ היא העיקר ואם כך אז האויב הראשי הם בני ישמעאל הטוענים לבעלות על ארץ ישראל, אך לדעת רבני הר המור התודעה היא העיקר ואז האיום הראשי הוא אויב תודעתי.

את האויב התודעתי אי אפשר לחסל ברובים וטנקים, כדי לחדור אלינו הוא לא צריך לחצות גדר גבול הוא פשוט יושב ומחכה לנו ברשת, בסמרטפון וגם בתכניות של ארגוני שמאל שונים ומפלגות שמאל שונות, הוא חמקמק יותר, מסוכן יותר ומתוחכם יותר מהאויב הפיסי שיורה עלינו מעזה או מלבנון, ובשביל לעצור את האויב התודעתי הזה שווה אפילו לכרות ברית עם מפלגה ערבית.

העניין הוא שבעיני סמוטריץ', בן גביר ואנשי מרכז הרב לא בטוח בכלל שהאויב הזה קיים, לפחות לא בפרופורציות האלה. וממילא לשים את הראש בגיליוטינת רע"מ זה הדבר האחרון המתקבל על הדעת.

כשביבי רץ בדקה ה-90 לשכנע את הרב טאו להישען על רע"מ הוא לא הבין שזה לא יזיז את סמוטריץ' ובן גביר מילימטר, כשביבי חשב בדקה ה-91 שאם הרב טאו השתכנע אולי גם הרב דרוקמן ישתכנע זה כבר היה ברור שחוסר ההיכרות של ביבי ואנשיו את עומק ההבדל בין מרכז הרב להר המור, או בין אלה הרואים בפלסטינים את האויב הראשי לבין אלה הרואים את הפוסטמודרניזם את האויב הראשי, סוללת לו את הדרך המהירה אל האופוזיציה.

 

הרב ספי גלדצהלר, ראש בימ"ד הרוח הגדולה