ביקורת סרטים: נקודה אדומה (נטפליקס)
אין לי הרבה מילים רעות לחלק לנטפליקס, ענקית הסטרימינג שמשבר הקורונה עשה לה ולרווחיה רק טוב (יותר מ-15 מיליון מצטרפים חדשים בשנה שעברה). יחד עם זאת, בחודשים האחרונים החלה להיווצר מצידה מגמה מעיקה ושקופה שכל תכליתה להשתלט על טקס האוסקר.
נכון, זה אומנם לא סוד שנטפליקס זוממת לכבוש את הטקס היוקרתי כבר כמה שנים, אך הניסיונות הבוטים שלה בשנה החלשה ביותר של תעשיית הקולנוע, איבדו ממזמן את החן והפאסון שלהם. בחודשים האחרונים היא משגרת ללא אבחנה ובצורה מוגזמת מהרגיל יבול שלם של סרטים פרי ידיה שכולם רק עם מטרה אחת: להגיע לאוסקר.
כך קרה שקיבלנו בזמן קצר את "מאלקולם ומרי", "יומני האפלצ'ים", "הנשף", "הבלוז של מא רייני", "קרעים של אישה" ו"מאנק" שכולם, למעט אולי האחרון, סרטים שלא מגלמים את כל הפוטנציאל שלהם, וכולם עם לא מעט פגמים שאולי עומדים בתקן של סרטי אוסקר (ואולי גם ישתלבו בו), אבל כשלעצמם מהווים כסרטים חסרי עוצמה ועניין אמיתי.
כל ייעודם של אלה הוא להוות כדור אחד נוסף בתחמושת של נטפליקס לקראת האוסקר, ולנסות לקטוף לה מועמדות באיזו קטגוריה.
תגובות