בכל הדורות היו דעות שונות בכל תחומי התורה: "שבעים פנים לתורה". אך בכל הדורות היה ברור לכל החולקים כי "אם ראשונים כבני מלאכים אנו כבני אדם, ואם ראשונים בני אדם, אנו כחמורים" (שבת קיב ע"ב).

נכון שאף אצל ראשונים כבר הותר לנהל דיון הלכתי, וכדברי ר' ישעיה הראשון (שות הרי"ד סי' סב): "ומעולם לא נמנעו האחרונים מלסתור דברי הראשונים, וכמה משניות סתרו האמוראים לומר שאינם הלכה, ואין חכם שיהיה נקי משגיאות".

אך היה ברור שיש ליבון הלכתי ענייני, לגופם של דברים, ומתוך קבלת יראה וענווה, ביחס למי שחלקו עליו. גם הראשון לציון, הגר"ע יוסף זצ"ל, שהיה מהלוחמים התקיפים בדורנו למען פסיקה כמרן, כותב בשו"ת יביע אומר (ח"א, או"ח, דברי פתיחה).

"(יג) ובאמת שאף על פי שהורשינו לחלוק על דברי הפוסקים האחרונים, כשיש לנו ראיות נכונות, והכרעות מיוסדות על אדני פז, מכל מקום צריכים לשלוט ברוחנו לדבר בענווה טהורה, בחרדת קודש ובהכנעה יתירה. וכמ"ש בירושלמי (פרק קמא דשבת הלכה ב'): כל האומר שמועה מפי אומרה יהא רואה בעל השמועה כאילו עומד כנגדו. ע"ש. והגר"ח מוולוז'ין בספר רוח חיים (בפרק קמא דאבות משנה ד') כתב שאף על פי שניתן לנו רשות ללחום מלחמתה של תורה, עם כל זה יזהר בנפשו מלדבר בגאוה וגודל לבב באשר מצא מקום לחלוק על רבו, וידמה בנפשו כי גדול הוא כרבו, או כמחבר הספר ההוא אשר השיג עליו, אך בענווה יתירה".

לכן יש לתמוה כיצד מעיזים רבנים ואנשי חינוך, הצעירים בעולמם הציבורי והרוחני, וחושבים כי ניסיונם כרבני קהילות וכראשי בית מדרש, כבר מאפשר להם להביע דעות, החורגות משרשרת הפסיקה שבכל הדורות? במיוחד כשמדובר על דברים שהם מהתורה, בעלי השלכות ציבוריות על הכלל, כאשר לא היה בכל הדורות ניסיון חריגה מהם, על ידי חכמי ישראל הממשיכים את מסורת הפסיקה?!

אך יותר צריך לתמוה ולמחות כנגד מי שמעיז לומר לזקני הרבנים, המושכים בעול הפסיקה, איך לכתוב ומה לכתוב ואיך להתנהל?

כאן יש ממש פגיעה בכבוד התורה ובכבוד אותם רבנים, הממשיכים את עולם התורה בכלל, וביחסם למדינת ישראל בעת "ראשית צמיחת גאולתנו", בפרט.

דיון בנושאים של בית המדרש אפשר לנהל בכל במה רוחנית, כדיון ענייני ואף הוא יתנהל במלוא הענווה. אך הנחייה לציבור או כל פרסום לציבור, דורשת זהירות מרובה, הרבה יראת שמיים וחשיבה ציבורית רוחנית, הכוללת גיבוי של זקני הפוסקים.

מרן הראי"ה קוק, ראה למרחוק את התהליך של ההלכה המתחדשת בארץ ישראל, ובפרט בעת גאולה, ובספרו "לנבוכי הדור", פרק יג', הוא חידש ונותן לבית הדין הגדול, בעת שיהיו במקומם הראוי "לפני ד'", סמכות מאוד רחבה, מעבר לידוע בתקופתנו. אך בה בשעה, הוא מזהיר ביותר, מלזרז תהליך זה, שעוד לא הגיעה שעתו (שם, עמ' 84).

לכן, האומה צריכה להתאזר בסבלנות בשלבים אלה, עד שתהיה ראויה לתנאים אלה, ולא לעשות כפי שעשו הקראים ככל העולה על רוחם, וגם לא כאותם "קלי דעת החפצים לדחוק את הקץ ורודפים את העתיד הרחוק בלא זמנו" (שם עמ' 84, 90 – 91). דברים חדים מאוד מפי שעודד את ההתחדשות בכל המישורים.

רבותיי הרבנים, במיוחד אנו המשמשים בקודש ומשמשים דוגמה לציבור, ראויה שאיפתנו לחדש ולפעול להבנת הדור ואתגריו, אך גם עלינו חלה האזהרה: שבמסכת אבות א, יא: "אבטליון אומר: חכמים, היזהרו בדבריכם… ונמצא שם שמים מתחלל".

נחזור לסדר הדורות ולמסורת הפסיקה: "שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך", והכל מתוך ענווה.

הכואב לכבודה של תורה ומצפה להתחדשות נכונה

=======

הרב שלמה רוזנפלד הוא ראש ישיבת שדמות נריה ורב אזורי של המועצה האזורית עמק המעיינות