כאשר מרן הרב קוק ייסד את הרבנות הראשית כמעט כולם היו בעד, דתיים וחילונים.

גם החילונים הבינו שבמדינה יש דת וחשוב שיהיה רב ראשי לצרכים פנימיים וחיצוניים. היו רק קומץ דתיים שלא רצו שיהיה רב ראשי. מוסרים בשם הרב זוננפלד, ראש המתנגדים, שאמר: "בהתחלה יהיה רב אורתודוכסי מסורתי, אח"כ יהיה רב ד"ר, אח"כ יהיה רב רפורמי". מזה הוא פחד. ואמנם גם מרן הרב קוק ושאר הרבנים פחדו מכך. הכל תלוי במי שיקבע את הרב הראשי.

הרבנים אמרו שמי שיחליט בבחירת הרב, הם הרבנים, והציבור החילוני סירב ואמר שנציגי קהילות יחליטו. לכאורה הרבנים צדקו כי רק הם יכולים לקבוע מי יש בו קדושה וחכמה. אך החילונים אמרו שבכל הדורות מי שבחר את הרב היתה הקהילה, וכך צריך להיות גם עכשיו.

ענו להם הרבנים שאין מה להשוות. פעם אנשי הקהילות היו כולם יראי שמים, ועכשיו בארץ ישראל אין הדבר כן. בשביל מה החילוניים בוחרים רב, בשביל מה הם צריכים רב? הרי המרא דאתרא הוא מי שנותנים בו אמון ועושים מה שהוא אומר, אך החילונים ממילא אינם מתכוונים לשמוע לדבריו, אם כן מדוע שיהיה להם צד בבחירה? כאמור הם היו בעד רב ראשי, אך לא כדי לשמוע לדבריו, אלא לשם צרכים פוליטיים.

לבסוף הוקמה ועדה, שהיו חברים בה בריטים, רבנים ונציגי העם, באורח מאוזן, והיא החליטה שההרכב יהיה שני שליש רבנים ושליש נציגי קהילות. שני שליש רבנים הם רוב, וגם חלק מנציגי הקהילות היו אנשים יראי שמים. לכן, בהחלטה זו סילקו את כל הספקות שיכלו להתעורר, והרבנים ניצחו.

יש להדגיש עוד: אנשים חילונים שבוחרים רב ראשי, אינם רוצים בו כדי להישמע לפסקי הלכותיו. הם רוצים רב ראשי שישמע מה שהם אומרים. אפשר להבין אותם, אבל זה לא מה שנקרא רב. זה מה שהגרי"ד סולובייצ'יק מכנה: עבודה זרה חדשה, עבודה זרה לדעת הקהל (דברי הרב עמ' 52).

דעת הקהל היא הקובעת מה אתה צריך לחשוב ומה אתה צריך לעשות. אתה משועבד לדעת הקהל. אך כמו שסוקרטס אמר -דעת הקהל יכולה לטעות. אין צורך ללמוד בישיבה כדי להבין את זה, צריך שכל, כמו שהיה לסוקרטס. כמובן, דבריו לא מצאו חן בעיני דעת הקהל ולכן דנו אותו למוות. נתנו לו שלוש אפשרויות: גלות, שתיקה או הוצאה להורג. הוא אמר: אם איני יכול לדבר מה שאני חושב, או שאני גולה ואיני יכול להשפיע, חיי אינם חיים. הוא שתה את הרעל, המשיך לדבר, נרדם ומת.

כלומר, דעת הקהל אינה קובעת בעניינים מחשבתיים מוסריים פילוסופיים, את זאת גם גוי כמו סוקרטס יכול להבין.

ודאי אסור שבחירת הרב הראשי תֵעשה בראשונה על פי דעת הקהל, שהרי זהו הגורם השלישי, אלא רק לאחר הגורם הראשון שהוא הקדושה והשני שהוא החכמה כפי שמסביר מרן הרב קוק (עין איה ברכות פרק ט אות כח).

אכן לפני הכל – קדושה! סיפר הגאון הרב אברהם שפירא, שפעם הייתה התלבטות מי יהיה הרב הראשי, הרב הרצוג או הרב חרל"פ, ולבסוף נבחר הרב הרצוג. הוא אמר: "חבל, כי הרב חרל"פ היה קדוש עליון". מיד הוסיף: "גם הרב הרצוג היה קדוש, אבל הרב חרל"פ יותר". היה לו צער מזה.

אנחנו מתגעגעים לימים שהתלבטו בין הרב הרצוג לרב חרל"פ. גם הרב הרצוג היה קדוש מאוד, אבל היה רב ראשי באירלנד ויותר רגיל ברבנות. זה סוג ההתלבטות שצריך להיות.

קודם צריך אדם קדוש.