ידידי היקר הרב מנחם פרומן שעלה עתה למרומים אחרי מחלה ממושכת, כאשר הוא הסתכל בעיניים בלי פחד ובלי מורא אלא חיכה בשלווה לפרק היצרתי האחרון שבחייו – אכן היה אדם יצירתי לעילא לעילא ולא במובן המנוון שמתיימרים בו חסרי כשרון רבים.

הרב מנחם פרומן היה איש בעל אלף פנים. בראשית חייו היה חילוני, למד בבית הספר הריאלי המפורסם בחיפה וחבר בקיבוץ האון, אך כאשר החליט לחזור בתשובה מתוך מהלך ארוך, איטי ומחושב, הוא לא מחק את עולמו החילוני העשיר. החופש החילוני והדבקות הדתית לא היו אצלו אלטרנטיביים אלא קומולטיביים.

ואכן היה צורך באישיות הענקית של הרב צבי יהודה קוק כדי להכיל ולקרב בסבלנות ובאהבה אותו הר געש, עד כדי כך שהרב אירח אותו בדירתו כבן בית שנים רבות.

אך גם לימוד התורה שלו לא היה שגרתי ואחרי שלמד בישיבת מרכז הרב הנושאת את דגל הציונות ברמה, הוא ראה לנכון ללמוד בישיבה החרדית איתרי ובמיוחד עם הגאון הרב שלמה פישר, אף הוא בעל גוונים עשירים ומרובים.

ובאותו כיוון הוא לא ראה סתירה בלימודיו באוניברסיטה העברית במחשבת ישראל. כל המקצועות האלה היו בקרבו באהבה ובשלום, לא רק בשכנות טובה אלא בסינתזה אחדותית מופלאה. לכן לא נתפלא לראות אותו מלמד אמונה במכון מאיר, מלמד גמרא בישיבה, מלמד חסידות ואף בתחום אחר מתעניין באמנות וכותב בעצמו שירה.

אנשים רבים לא היו מסוגלים להלום את האישיות רבת הפנים של אותו גאון כי במבטם הצר כל תחום צורר את חברו ופוסל את חברו, ומה שהיה הכי קשה לחבריו וידידיו להלום היא התפיסה על השלום בין העולם הישראלי ובין העולם הערבי, כשדעתו הייתה שצריך להיות שלום דתי. לפי השקפתו הקונפליקט הוא ביסודו דתי וגם הפתרון צריך להיות דתי. כאשר מנהיגי הדת של שני העמים יגיעו לעמק השווה, אנשי הפוליטיקה יתיישרו מאחריהם.

אנחנו מבינים היטב שאנשים ראו זאת כהזיה, אלא שאותו הוגה עמוק ומפתיע קיים בעצמו: "מבשרי אחזה העולם", כשם שבתוכיותו חיו בשלום אידיאות כל כך שונות ואף מנוגדות, אפשר להעתיק את המודל הזה מן המיקרוקוסמוס שלו אל המקרוקוסמוס העולמי.

רבי מנחם היה איש אמיץ שלא פחד מאף אדם, ולא חשש שישמיצו אותו משני הכיוונים, בין מהשמאל החילוני שלא אהבו את אותה דמות רבנית עם הזקן הלבן, הפאות הארוכות והכיפה הלבנה וגם מכיוון הימין הדתי שהיה עוין את האמירות שלו על כבוד הערבים, ולא נמנע להביע כלפיו החרמות ואפילו איומים ברצח. אכן הוא לא פחד מאף אחד.

אבל המתמקד באותה דמות ציבורית שציירנו כרגע יחמיץ את העיקר: ת"ח גדול, בעל יראת שמים גדולה, אהבת ה' גדולה, דבקות בה', מידות טובות, ענווה גדולה, לב טוב לכל, פנים מחייכות, יחס מופלא כלפי רעייתו המורכב מהערכה גדולה וחיבה גדולה.

ייתכן בהחלט שהוא לא דמות לחיקוי והוא מתרומם ביחידותו המזהירה בשמי האומה במסר עמוק ומתוק.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים עם כל הצדיקים.