בראיון לאילנה דיין בגלי צה"ל מצאו שני פוליטיקאים הרחוקים בהשקפת עולמם שמיים וארץ – מחנה משותף מפתיע.

שר התחבורה בצלאל סמוטריץ' ומועמדת מפלגת המחנה הדמוקרטי נעה רוטמן, הסכימו על הצורך בהצבעה בבחירות הקרובות עבור מפלגה אידאולוגית הקרובה להשקפת העולם של הבוחר ולא לעשות חישובים ולהצביע למפלגה אחרת בתוך הגוש כמהלך טקטי שיוביל לניצחון.

חז"ל אמרו שאין חכם כבעל ניסיון ולכן ברור מדוע בצלאל סמוטריץ' ונעה רוטמן מתמלאים בחששות לפני הרגע הגורלי.

בשנת 2015 שתה הליכוד את המנדטים של הבית היהודי באמצעות קמפיין אגרסיבי של הרגע האחרון והותיר חברי כנסת איכותיים מהבית היהודי מחוץ לכנסת לטובת חברי כנסת מהספסלים האחוריים של הליכוד. במערכת הבחירות הקודמת עלה קמפיין של הליכוד מדרגה נוספת ומחק את הימין החדש של בנט ושקד שנותרו מחוץ לכנסת כשהם חסרים בסך הכול 1400 קולות, אלא שלבסוף התברר שהיה מדובר בניצחון 'פירוס'.

היו אלה בדיוק אותם קולות שחסרו לגוש הימין להקים ממשלה.

לאחר מערכת הבחירות האחרונה פגשתי לא מעט מצביעים שהכו על חטא על כך שלא הצביעו לימין החדש שעם ערכיה הזדהו ובחרו להצביע לליכוד. הסיבה להצבעה זו היא שהשתכנעו שכך יישאר נתניהו בשלטון. בקיצור הצבעה טאקטית שהתגלתה ככישלון מוחץ.

בשמאל ניתן לראות תמונה דומה. בבחירות האחרונות מרצ כמעט מצאה את עצמה מתחת לגבול אחוז החסימה ומפלגת העבודה בראשותו של אבי גבאי ספגה את אם כל התבוסות, לאחר שתיית קולות של כחול לבן באמצעות קמפיין 'כל קול קובע' של הימים האחרונים.

מעניין מה חושב יאיר לפיד של 2019 על יאיר לפיד של מערכת הבחירות של 2015. אז, עמד לפיד בראש מפלגת 'יש עתיד' שנאבקה לצוף מעל פני המים מול צונאמי המנדטים של המחנה הציוני. בסיור בחירות הוא הפציר במצביעים ללכת על פי צו מצפונם ולא להצביע לפי חישובים כאלה ואחרים.

מצד שני, ההיסטוריה הפוליטית של ישראל מראה שיש סיכון שבהצבעה אידאולוגית.

הימין בישראל עדיין זוכר את טראומת מערכת הבחירות של 92' שבה 3 מפלגות לא עברו את אחוז החסימה והביאו את הסכמי אוסלו.

השמאל הישראלי למד על בשרו כיצד הצבעה אידאולוגית יכולה להיות טריקית. אהוד ברק, עמיר פרץ, ציפי לבני – כולם התחייבו לא להצטרף לבנימין נתניהו ובסופו של דבר ביצעו פליק-פלאק של מתעמלת אולימפית הישר לממשלה בראשותו.

השיקול האידאולוגי או הטקטי במערכת הבחירות הנוכחית מקיף את המצביעים בכל הקשת הפוליטית ללא יוצא מן הכלל, שמאלנים וימניים כאחד.

עם זאת, הציונות הדתית על גווניה השונים עומדת בדילמה קשה ביותר.

האם להצביע עבור הליכוד ונתניהו במאבק על המפלגה הגדולה ביותר שעשוי להיות קריטי? האם לתמוך בעוצמה יהודית שמנדנדת על סף אחוז החסימה ולהציל 2-3 מנדטים לגוש?

האמת היא שאין מסקנה ברורה ממערכות הבחירות הקודמות.

קשה לקבוע מתי צריך ללכת על הצבעה אידאולוגיית ומתי יש להכריע על מהלך הצבעה טקטית וכל אחד שעומד מול הקלפי הפעם יאלץ לקבל הכרעה לא פשוטה.

הכותב: שלומי גולדברג, מחנך בתיכון הימלפרב בירושלים ופובליציסט