בימי הסוכות אנו מעתיקים את מרכז חיינו מהבית אל הסוכה.

במשך החג, לא יקיפו אותנו קירות יציבים וחזקים, אלא יריעות ברזנט ובד או לוחות עץ דקים. על ראשנו לא תסוכך תקרה יצוקה ומוצקה, אלא רק ענפים ועלים ומבעדם תציץ כיפת השמים ונצנוץ כוכבים. בשבתנו בסוכה, אין לנו אותה נוחות בה אנו מורגלים בביתנו. תחושת הביטחון של 'ביתי הוא מבצרי', הרבה פחות מורגשת.

בחג הסוכות אנו מצווים לצאת אל הסוכה ולבלות בה באכילה ובשתיה, בלימוד ואף בשינה ובטיול. אנו נדרשים לצאת לזמן מוגבל מתחושת הנוחות אליה התרגלנו ולחוות ארעיות וזמניות. הישיבה בסוכה היא אמצעי להגברת האמונה. זה לא 'כוחי ועוצם ידי' שבנה לי את הבית הזה, אלא השם יתברך הוא שנתן לי את הכוח לעשות חיל.

הישיבה בסוכה, קוטעת את ההרגל ואת ה'ברור מאליו' ומעוררת אותנו לחשיבת עומק. ב'הפוך על הפוך' דוקא הישיבה בסוכה, כשאנו חשופים אל החוץ, אל הטבע ואל הבריאה, מנתקת אותנו מכבלי הטכנולוגיה, מהמחשב, מהפלאפון, מאמצעי התקשורת ומהעיסוק המתמיד במה שמחוץ לנו, ומאפשרת לנו להתחבר סוף סוף אל פנימיותנו.

להיות בשמחה על טוב ה'

בעת הישיבה בסוכה, כשבנינו לבין העולם החיצוני מפרידה רק מחיצה דקה וקלילה, אנו חוזרים להיות פרט בודד בעולמו הגדול של הקב"ה. יש אנשים שהתבוננות כזו ממלאת אותם קוטן והרגשת אפסות: "מה הערך של חיי בתוך הבריאה העצומה הזו ואיך בכלל אני יכול להשפיע או לשנות משהו?". אך דוקא התבוננות אמיתית ואמונית, תדגיש את החשיבות שיש לכל אחד ואחד ביצירתו של ה'. עצם עובדת קיומנו והחיים הניתנים לנו מאת הקדוש ברוך הוא בכל רגע ורגע, מעידים כי ה' רוצה בנו ובחיינו ולקיומנו בעולם הזה יש מטרה.

מתוך ההכרה הזו נחדד את מבטנו הפנימי ונפעל כדי להתאים את אורח חיינו לרצון האלוקי. במשך השנה, מעיבה השגרה על היכולת להביט במבט חודר על יסודות קיומנו. תהליך התשובה המתחיל באלול ונמשך בראש השנה וביום הכיפורים, מגיע להשלמתו בסוכות.

כך, לאחר שפרשנו מענייני העולם הזה, בצום ובתפילה ביום הכיפורים, אנו שבים לשגרת חיינו בהדרגתיות. את מרכז חיינו אנו מעבירים למשך שבוע ימים לדירת ארעי. אז, בישיבתנו ללא הגנה וללא הנוחות העוטפת אותנו תמיד, אנו נזכרים שוב שלא הכל מובן מאליו. זהו בדיוק הזמן בו אנו נדרשים להיות בשמחה על כל הטוב שנתן לנו ה' ולהוקיר ולהעריך את השפע שיש בחיינו, לפני שנחזור לשגרה ולשכחה.

עם ישראל מאוחד

דרך הסוכה לומד האדם להכיר את ערכו ולשמוח בחלקו, אך עליו לזכור גם את אחיו הקרובים והרחוקים ולדאוג להם. ידוע כי כל אחד מארבעת המינים מסמל חלק אחר בעם ישראל. האתרוג שיש לו גם טעם וגם ריח, מסמל את אלה שיש בהם גם תורה וגם מעשים טובים. הלולב שיש בו רק טעם ואין בו ריח, מסמל את אלה שיש בהם רק תורה אך אין בהם מעשים טובים. ההדס שיש בו ריח ללא טעם, מסמל את אלה שעושים מעשים טובים אך אין בהם תורה. ואילו הערבה חסרת הריח והטעם, מסמלת את אלה שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים. כך, מסמלים ארבעת המינים את כל סוגי האנשים הקיימים בעם ישראל. ידועים דברי האר"י הקדוש כי המילה צבור, היא ראשי תיבות של צדיקים, בינונים ורשעים. כל ציבור מורכב מקשת רחבה של אנשים בעלי מידות שונות ואורחות חיים מגוונים, טובים יותר וטובים פחות. בסוכות אנו אוגדים את כולם יחד ומברכים עליהם בשמחה לפני ה'. בכך אנו מראים את האחדות והערבות ההדדית שחייבת להתקיים תמיד בעם ישראל.

==

חבר הכנסת הרב חיים אמסלם הוא יו"ר תנועת עם שלם.