חזקים בדיבורים, חלשים בשטח.

אם יש משהו שנשבר בכל הסיפור של פינוי מגרון, הוא כוח ההרתעה של מפלגות הימין נגד הריסת ישובים. מגרון פונתה בקול ענות חלושה, ולמעט מספר נערים שהתנגדו באופן מינורי, הישוב פונה באין מפריע.

הבעיה איננה רק פינוי שלושים ומשהו בתי הישוב מגרון, אלא כמו שתיאר זאת הד"ר חיים שיין, יש כאן איום על כל מפעל ההתיישבות:

"ממשלת ישראל החליטה לאשר פשרה שביסודה העתקת היישוב מגרון לאתר אחר זהו ניסיון לפתור פלונטר משפטי, ואגב כך ליצור איום של ממש על עשרות יישובים שמהותם תשובה ציונית הולמת למבקשי רעתם של אזרחי ישראל ומימוש חזון השיבה למולדת."

במפלגות הימין שנמצאות בקואליציה, ניסו למנוע את פינוי הישוב, תוך שהם מאיימים לפרוש מן הממשלה, אם המהלך יצא לפועל.

"פינוי היישובים הוא קו אדום מבחינתנו, ולא רק מבחינתנו," המשיך ליברמן, "גם בליכוד ובבית היהודי תהיה התקוממות נגד הדבר". אמר יו"ר ישראל ביתנו, השר אביגדור ליברמן, כשהוא מצהיר כי יפרק על זה את הממשלה.

גם בבית היהודי, הבטיחו פרישה במקרה של פינוי מגרון.יו"ר הסיעה, ח"כ אורי אורבך, ביטא זאת בצורה מעורפלת, כשבמכתב לנתניהו כתב: "עוד בטרם יתפתח העניין לכדי מהומה פוליטית שאפשר רק לשער לאן תידרדר, אני קורא לך לפעול לעצירת דחפורי ההרס. שותפותנו בממשלה יקרה לנו, אבל איננה אוטומטית."

"אנו בסיעת הבית היהודי-מפד"ל החדשה קוראים לך להתעשת ולהורות לגורמים האמונים בכך לפעול להצלת היישוב מיגרון ולהסיר מעל ראש המתיישבים וילדיהם את חרב ההרס והעקירה שהונפה עליהם. זה בידך!"

חברו לסיעה, ח"כ זבולון אורלב, היה יותר נחרץ, "הבהרתי לראש הממשלה בנוכחות חברי הסיעה כי נפרוש מהממשלה והקואליציה אם הממשלה תסכל את חוק המאחזים ותהרוס את הישובים – מאחזים כמו מגרון, גבעת אסף, עמונה וגבעת האולפנה"..

ובהזדמנות אחרת: "אמרנו את זה ונגיד את זה שוב, אם הממשלה חס וחלילה, תפנה ישובים, אנחנו לא נשאר בממשלה. אורי אורבך גם שותף לדעה הזו, ולא נראה לי שיהיה פתרון אחר חוץ מלעזוב את הממשלה." הוא אמר.

אלא שהגיעה השעה לעשות מעשה, למשל, בהצבעה על חוק ההסדרה, העדיף השר דניאל הרשקוביץ, יו"ר הבית היהודי, להעדר מההצבעה כדי להמנע מפיטורין.

שכונת האולפנה בבית אל, כבר פונתה, במסגרת הסכם בין הממשלה לראשי ישיבת בית אל, וגם במגרון חתמו על פשרה ופינוי מרצון למקום חלופי, אלא שאז בג"צ ביטל אותה וקבע פינוי מהיר יותר.

בבית היהודי, ראו בכך סולם, כדי לרדת מהעץ של ההתחייבויות לפרוש מן הממשלה, כשהם אומרים, התושבים הסכימו להתפנות, אז למה שנפרוש?

אלא שאז הגיע איום חדש. המקום החלופי, גבעת היקב, אליו הסכימו התושבים להתפנות, עדיין לא מוכן.

"תושבי מגרון טרם סיכמו ביניהם את מהלכיהם, אך מכיוון שהממשלה אינה יכולה למלא את חלקה בהסכם, אינני צופה מצב שבו אנו נתפנה בעצמנו ממגרון בו אנו גרים שנים כה רבות.", כתב אבי רואה, ראש המועצה האזורית בנימין, כשהוא מאיים בעמונה שנייה, איום שאפילו הוא לא חשב לממש.

הרבה איומים, אפס יכולת הרתעה. אחרי עמונה, היו שש שנים של שקט מפינוי ישובים, עכשיו בשלום עכשיו כבר מדברים על הריסת הישובים הבאים. כשמולם להנהגת הימין והמתיישבים, כבר אין עוד איך לאיים, אף אחד לא יקח אותם ברצינות.

בינתיים האיום היחיד שעוד תלוי ועומד הוא דבריו של רב השומרון, הרב אליקים לבנון: "מי שירים ידו על מגרון ידו תקוצץ, וגם ראש הממשלה צריך לדעת את זה. יש דין ויש דיין".