ברור לגמרי שהחייל שירה ברב דן מרצבך זצ"ל עשה זאת בשוגג גמור. איננו מעלים על דעתנו כל אפשרות אחרת.

אולם עוד ועוד מקרים של דריכת נשק כלפי מתנחלים, עוד ועוד מקרים של אלימות מערכתית כלפיהם. הטרדות ואפילו ניסיונות אונס של נערות בזמן גירוש מאחזים כדבר שבשגרה – פעם שלחו חיילות, את מי זה בכלל מעניין היום… המתנחל הוא האויב, אין לו זכויות וכבודו משול לעפר.

כל אלה הם פועל יוצא של אובדן האמונה הבסיסית בלגיטימציה הקיומית שלנו – כעם – בארץ ישראל.

האוויר בחברון מצוין. אבל האווירה מזוהמת. האווירה הזו – אווירת הנחיתות המוסרית מול מלח הארץ הערבי, מולידה לבסוף את האצבע הקלה על ההדק – כלפי יהודים כמובן.

השיטה

זה כבר הפך לשיטה. קודם כל מאשימים את המתנחל ההרוג.

"הוא התאבד", "הוא נהרג בתאונת דרכים" – כלומר לא נהג בזהירות, "ירו בו כי ניסה לפרוץ מחסום".

אחר כך ממתינים לראות מה תהיה תגובת המשפחה והחברים.

אם אין להם כוח לפרוץ את חומת התקשורת  והתודעה הציבורית. אז יופי – הרווחנו.

אם משום מה המשפחה מתעקשת והחברים מתחילים לשאול שאלות והאינטרנט מתפוצץ מרוב אצבעות מאשימות – נו אז כבר אין ברירה ומתחילים לשקול כיצד להתמודד עם האמת.

השיטה הזו לא הולכת להסתיים. ככה זה ימשיך. ולכן הנחת העבודה הבלתי נמנעת היא שאי אפשר להאמין לשום דיווח צה"לי ומשטרתי ביהודה ושומרון.

יש רק דרך אחת לתקן את המצב.

קבוצת אנשי מקצוע מן ההתנחלויות, צריכה להקים צוות חקירה משלהם.

אנשים בעלי רקע בטחוני ומשטרתי צריכים להקים כיתת כוננות לצורכי חקירה. אנשי היישובים צריכים לדבר רק איתם. הם צריכים לפרסם במהירות את מסקנותיהם ושצה"ל והמשטרה יגיבו אליהם במקום להיפך.

השמאל עם בצלם ושאר ארגוני הדיווח שלו – גילה כבר מזמן את השיטה הזו. הגיע הזמן שמתנחלי ההר יאמצו אותה במקום להמתין לדו"חות החתול המסבירים לאן נעלמה השמנת.

==

משה פייגלין הוא יו"ר מנהיגות יהודית בליכוד.