הציונות הדתית רואה ערך דתי באחדותו של העם היהודי וערך דתי בקיומה של מדינה יהודית בארץ ישראל. נדמה לי שרוב בניה של הציונות הדתית אינם תומכים בהרחבת הקרע עם יהדות העולם. רובנו מוכנים לשלם מחירים משמעותיים עבור קירוב חלקי העם היהודי. מתן אפשרות לזרמים הלא אורתודוכסים להתפלל בכותל, היא מחיר נסבל לגמרי. חז"ל לימדו אותנו שירושלים לא חולקה לשבטים ולאמירה זו יש גם משמעויות הלכתיות. ירושלים שייכת אם כן, לכלל העם היהודי.

אלא שהנושא אינו על סדר היום. מרבית הישראלים אינם מכירים את יהדות העולם וממילא לא מודעים לקרע ולכאב. זאת, בדיוק כמו הדור הצעיר בתפוצות שפחות מכיר את מדינת ישראל, פחות מתעניין בה ופחות דואג לה.

רבנים בכירים ביהדות התפוצות מספרים על הדילמות שמתמודדת איתן הקהילה היהודית בגלות המודרנית. זוגות מתבוללים שמבקשים מרב הקהילה לחתן אותם, בקשה לעשות בר-מצווה לילד שאימו איננה יהודייה ואביו יהודי, משפחות שמנהלות חיי קהילה רפורמים ואורתודוקסים במקביל ועוד אינספור סיפורים. רובם הגדול מספרים כי דרכי ההתמודדות לא פשוטים, אבל החיבור שמנסה הרב ליצור למרות הקשיים ההלכתיים נסוב סביב החיבור לעם ישראל ומדינת ישראל כחלק משרשרת הדורות שמגשימה את ייעודה בארץ האבות.

גם חז"ל ראו כערך את ההתחשבות והחיבור עם יהדות התפוצות. הבורות יבשו, השדות קמלו ועדיין היו בני ארץ ישראל ממתינים בשאילת הגשמים עד ל-ז' במרחשוון, רק על מנת להתחשב באחרון עולי הרגל בדרכו חזרה לביתו שבגולה. למרות אי הישארותו בארץ, אנשי ארץ ישראל לא התעלמו ממנו, כפי שנכתב במסכת תענית: "כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת".

איחוי סדק זה בין שני הצדדים, בתפוצות ובישראל, הולך ומתרחב והוא באחריות כולנו. זוהי משימה משותפת לכלל העם היהודי.
הצעד הראשון הוא נתינת מקום בכותל. אך יש עוד צעדים רבים נוספים שיש לעשותם משני הצדדים: לטפל באחוזי ההתבוללות העצומים הנגרמים מהתרחקות מהיהדות (ומרחק מישראל הוא מרחק מהיהדות), כמו גם בדה לגיטימציה הגוברת לישראל בעולם שגם היא מרחיקה צעירים מישראל ומיהדותם.

אלה הם תנאיו הקשים של מאבק זה. בתנאים כאלה הקרע בגלל מחלוקת על הכותל הוא פריבילגיה שאסור לנו להרשות לעצמנו.

איחוי הקרע בתוך העם היהודי הינו משימה טבעית עבור הציונות הדתית. בגלל הציוניות. בגלל הדתיות ובעיקר בגלל השילוב.

=======

תהלה פרידמן היא מראשי תנועת 'נאמני תורה ועבודה'