עיתונאי חדשות 10, רביב דרוקר, מפרסם הבוקר (שני) מאמר ב'הארץ' ויוצא במתקפה חריפה נגד הישגיה של מפלגת 'יש עתיד' שנמחקו רגע אחד אחרי שעברו לאופוזיציה.

לאחר שסקר את פעילותו של שר החינוך הקודם, הרב שי פירון, שלטענת דרוקר הודה בפניו כי הוא היה "שר חינוך לא טוב", עבר דרוקר לתקוף את מפלגת 'יש עתיד' ואת העומד בראשה יאיר לפיד.

"מפלגה עם כוח פוליטי עצום הייתה שנתיים בשלטון ולא הצליחה לקבוע עובדה אחת בלתי הפיכה, שתשפיע על חיינו ולא תימחק בקלילות שנייה אחרי שתעזוב את הקואליציה", כתב דרוקר ומנה את "הישגי" המפלגה שכאמור נמחקו בשנה הראשונה של ממשלת נתניהו הנוכחית. "במשרד הבריאות לא הטביעה יעל גרמן, השרה מטעם "יש עתיד", שום חותם. היא ביזבזה את כל כהונתה על לימוד החומר בקורס שנקרא "ועדת גרמן". במשרד הרווחה יזם השר מאיר כהן את ועדת אלאלוף למלחמה בעוני. גם מהוועדה הזאת לא נותר כמעט דבר. שר האוצר, לפיד כזכור, לקח על עצמו את ההתמודדות עם מחירי הדירות. הוא ביזבז המון זמן על מיזם יומרני להקמת חברה ממשלתית שתשכיר 150 אלף דירות. מה"דירה להשכיר" נשארו כמה פרויקטים ספורדיים, מחירי הדירות ממשיכים לעלות ותוכנית מע"מ אפס נקברה סופית".

"לפיד נלחם עד זוב דם למען הפעלת סנקציות פליליות על חרדים שלא יעמדו בחוק הגיוס. הסנקציות בוטלו. הוא השקיע את ההון הפוליטי שלו במאבק על הנהגת לימודי הליב"ה — לפני שבועיים נזרקה גם התוכנית הזאת מספר החוקים. לפיד גם הבטיח ממשלה של 18 שרים, ללא שרים בלי תיק. חחחח", לועג דרוקר.

דרוקר ממשיך וכותב כי "באתר האינטרנט של "יש עתיד" מופיעה קטגוריה הנקראת "רפורמות שבוצעו". הנה כמה מהכותרות של הרפורמות הללו: בנושא "יוקר המחיה", אחד הדגלים המרכזיים שהניפה המפלגה, נכתב: "הכנסת הגבינה הלבנה לפיקוח". וואו. בנושא "ניצולי שואה" הושג "מחשבון זכויות ניצולי השואה". בשביל זה באמת היה שווה להיכנס לכנסת. בנושא "שינוי שיטת הממשל" מתואר ההישג במלים: "הצעות אי האמון יידונו פעם בחודש". נתניהו הוא הראשון לברך על כך".

את מאמרו מסיים דרוקר בפירוט ה"רפורמות שנתניהו עצר". לדבריו: "בראיון האחרון שקיימתי עם נתניהו הצטיידתי בשלל שאלות על הבטחות שלא קיים. תשובתו הגנרית היתה, ש"אזרחי ישראל לא נתנו לו מספיק כוח לבצע את זה". לפיד מזמן אימץ את הז'אנר. הסקרים האחרונים מציבים אותו בעמדת המתמודד היחיד מול נתניהו (לפחות כל עוד יצחק הרצוג ממשיך להתעקש לחסל את "העבודה"). אנשים כמוני ירקעו אולי חזק ברגליים, אבל בסוף יעדיפו את לפיד על נתניהו. לכן, כל כך מדכדך להיווכח — מפרספקטיבה של שנה וחצי בסך הכל — כמה עלובה היתה היכולת של לפיד להשתמש בכוח הפוליטי שהיה לו".