1. לפני כמה ימים פנו אלי ביחס למקרה בו הורים מן המגזר החרדי-לאומי ביקשו להפריד מסגרת חינוכית כלשהי. עד שהצלחנו לתאם שיחה עם אחת האימהות, היא כבר הודיעה שרעיון ההפרדה נפל: "היו הרבה הורים שיצאו נגד. הסתדרנו. אין צורך לדבר".

מה בעצם קרה פה?

2. רוב בוגרי החמ"ד שהתגייסו השנה לצה"ל כבר גדלו מכיתה א' בכיתות ניפרדות. זה כבר מספיק זמן בכדי לבחון את התוצר של החלטות שביקשו לקדם את הצניעות ואת ההישגים של ילדינו.

במבחן התוצאה אף אחד לא הצליח להראות שההפרדה בגיל זה, אשר באה לרוב על חשבון שעות ותקציבים, הועילה לחיזוק המחויבות הדתית של אותם בוגרים. כן ניתן להראות שמוסדות שנשארו מעורבים הצליחו יותר ברמת ההישגים וברמת האקלים, למרות שהם כוללים בתוכם יותר תלמידים משכבות חלשות. כמו כן, באזורים של מוסדות מעורבים יש פחות דיווחים על פגיעות מיניות וניתן לשער שיש לכך קשרים מסוימים.

תומכי ההפרדה עדיין מסתמכים על מחקרים בעלי הקשר אחר, שנעשו בשנות ה-70 בארה"ב. לא בכדי, בסרטון של אתר סרוגים מזכירה אחת האימהות את אותם מחקרים, אך עונה לעצמה: "אני לא מאמינה למחקר הזה".

3. מה יקרה עכשיו?

אני מאמין שאנו נצפה בשתי תגובות מנוגדות:

א. תגובה אחת, רואה שעולם כמנהגו נוהג: עדיין יש דתל"שים ואנו עדים לבעיות צניעות שלא נפתרות. ממילא, כנראה שההפרדות שעשינו אינן מספיקות ועלינו להפריד עוד יותר: בתנועת הנוער, בחיבורים הנעשים דרך המכשירים הניידים, ואף להפריד מהגן. תהליך דומה ארע במגזר החרדי: מכיוון שתופסים בצורה טכנית את המילים בשו"ע "צריך אדם להתרחק מהנשים מאד מאד", הרי שכל מה שעדיין מעורב אינו אלא בדיעבד, ורק הפרדה מלאה, תביא אותנו למצב האידיאלי.

ב. מנגד, אנו נצפה ביותר ויותר הורים ש"מחשבים מסלול מחדש" ובודקים האם לא נכון להתמודד – לחנך לצניעות בדרך של הכרות ומפגש מפוקחים. הם יעלו את הנושא בכל מפגש ודיון בית ספרי. כמו למשל בדיון זה שצוטט וקיבל את הכותרת: "ואולי הפרדה בין בנים לבנות הייתה טעות".

השאלה היא אם חוסר שביעות הרצון יתורגם לשינוי מהותי בשטח?

התשובה נעוצה לדעתי בשני מרכיבים שונים:

א. קובעי מדיניות – בתצורת המנגנון הקיים במשרד החינוך מזה שנים רבות, קשה לראות קובעי מדיניות אשר יושבים, חוקרים ובודקים – ובהתאם לכך מיישמים. לצערי, הבדיקות שנעשו עד כה לבחינת נתונים כמו נתוני המיצ"ב, בוצעו בידי ארגונים חיצוניים ולא ע"י משרד החינוך שיושב על הנתונים של עצמו. המפקחים עסוקים עד מעל לראש בעשייה שוטפת (וברוכה) ואין היום גורם במשרד שמסוגל לקום ולשאול שאלות אסטרטגיות ארוכות טווח. גם כאשר המשרד הזמין מחקרים, לא היה מי שרוצה או יכול לקדם את מסקנותיהם. וכך, המערכת זורמת עם כוח האינרציה.

ב. מרכיב נילווה: ההפרדה כן "מצליחה" להרחיק את התלמידים המסורתיים. לעתים, זו גם הסיבה שהיא באה לעולם – לגרום ל"בני המושבים והשכונות" לחפש להם מקום אחר.

באופן אישי אני מאמין שלימוד עם תלמידים מסורתיים עשוי לחזק את הזהות הדתית של ילדי, אך את זה הרבה יותר קשה לשכנע. ממילא, ההפרדה לא תעזוב אותנו כל כך מהר, משום שיש לה תפקיד חברתי אחר.

5. בעודי כותב שורות אלה, נתבשרתי על עוד מקום בו בוטלה הפרדה מגדרית. זה קרה בטבעיות תוך הסכמה שקטה של גורמים חרד"ליים שהבינו שמישהו טיפס גבוה מידי על העץ והמחיר של הפגיעה בחוסן, אינו שווה את ההפרדה. כנראה שאכן משהו זז והוא לטובה.

6. ילדי לומדים בממ"ד בו כיתות א'-ו' מעורבות. כאשר הגעתי למסיבת הסיום שנערכה השנה לבת שסיימה את כיתה ו', ישבו כל הילדים בניפרד – שורה של בנים ושורה של בנות. אף אחד לא הושיב אותם כך וזה קרה בטבעיות.

– דווקא משום שהם לומדים יחדיו באותה כיתה, הם גם למדו ליצור הפרדות טבעיות. אין דרך עם תעודת ביטוח ותמיד עלינו להיות על המשמר, אך נדמה לי שזהו ביטוי נפלא ליתרונות העירוב: חינוך לצניעות בדרך טבעית ובריאה. 

==

שמואל שטח הוא מנהל דור – המרכז לחינוך דתי מאי"ר