"סינמה שו"ת", הפודקאסט מבית אתר סרוגים, מארח בפרק השישי את הבמאי והתסריטאי דני רוזנברג, יוצר מקורי ונועז בנוף הקולנוע הישראלי.

רוזנברג, בוגר ומרצה בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה של סם שפיגל, ידוע בזכות סרטיו "מותו של הקולנוע ושל אבא שלי גם", "החייל נעלם", הדוקומנטרי "אורי זוהר חוזר", וסדרת הטלוויזיה המצליחה "ג'וני ואבירי הגליל".

בשיחה מרתקת, רוזנברג משתף בתהליכים היצירתיים המורכבים שמאחורי סרטיו, במיוחד בהקשר של "החייל נעלם", סרט שהושלם ב-2022 אך הבכורה שלו בישראל התקיימה ב-5 באוקטובר 2023, יומיים לפני מתקפת 7 באוקטובר. "נחתתי באמצע היום מפסטיבל בוסן, אחד מהפסטיבלים הכי גדולים באסיה. עברו כמה שעות והייתי באולם, עדיין בשוק," הוא מספר, "פתחתי את הטלפון, לא הבנתי עדיין מה קורה. חשבתי שאי אפשר להוציא את הסרט, שלא הגיוני בכלל להוציא אותו."

הסרט, העוסק בחייל שעורק ממלחמה בעזה וחושבים שהוא חטוף בעוד שהוא מסתובב בתל אביב ומנסה להימלט מזהותו, קיבל משמעות חדשה ומורכבת לאחר האירועים. "המציאות שמתוארת בסרט של תל אביב שחיה וחוגגת את עצמה הייתה כל כך שונה מהמציאות שהייתה כשחזרתי לארץ ותל אביב הייתה נטושה באיזה אווירת יגון ואבן משותף," הוא מסביר, "דיברתי עם עמיר קליגר שכתב איתי את התסריט והחלטנו שאולי נכון לגנוז את הסרט כי כתבנו סרט דיסטופי והמציאות הפכה להיות עוד יותר קשה."

עם זאת, לאחר הקרנות קטנות וקבלת תגובות מאנשים שחזרו מהלחימה, רוזנברג הבין שהסרט מהדהד חוויות אמיתיות: "סטודנט שלי לקולנוע בסם שפיגל ראה את הסרט לפני פסטיבל חיפה, היה במילואים בעזה וחזר ואמר 'אני מרגיש כמו שלומי הגיבור של הסרט. אני מסתובב בעיר ומרגיש שאף אחד לא מבין מה עברתי שם'." הסרט, שבסופו של דבר יצא להקרנות מסחריות, "נתן ביטוי לתחושות של פחד ושאלות לגבי מה שאנחנו עושים שם, שלא דובחו על ידי התקשורת הממוסדת."

במהלך השיחה, רוזנברג מספר על דרכו לעולם הקולנוע: "תמיד אהבתי קולנוע. לפני הכל עשיתי תיאטרון בובות, סבתא שלי הייתה תופרת לי בובות ואני ודלית השכנה שלי היינו כותבים את התסריטים לתיאטרון בובות שלנו ומזמינים את השכנים בבניין." הוא מציין שמאז ומתמיד ידע שירצה לעסוק בקולנוע, למרות שלא ידע בדיוק כיצד: "איכשהו תמיד ידעתי שאני רוצה לעשות קולנוע. לא ידעתי איך אני אעשה את זה, אבל אהבתי קולנוע תמיד."

פריצת הדרך של רוזנברג הגיעה עם סדרת הטלוויזיה "ג'וני ואבירי הגליל", שיצר יחד עם תום שובל. הסדרה, העוסקת בקבוצת גברים עובדים שמחליטים להפוך לנערי ליווי, הפכה להצלחה גדולה: "זו הייתה הסדרה הכי נצפית באותה שנה," הוא מספר, "עד היום כשאני מגיע להרצאות, לא הרבה אנשים ראו את 'מותו של הקולנוע ושל אבא שלי גם', אבל כולם ראו את 'ג'וני ואבירי הגליל'."

רוזנברג חושף את ההשקעה העצומה שהייתה כרוכה ביצירת הסדרה: "השקעתי בכל סצנה, ממש השקעתי את כל כולי בכתיבה ובבימוי ולא ויתרתי על שום דבר, כולל בחדר עריכה ובחדר פוסט. על כל לבל של סאונד ישבתי באופן אישי. סיימתי את הסדרה הזאת מפורק… העולם של ג'וני, לא רציתי לשמוע ממנו יותר." למרות ההצלחה, רוזנברג מבהיר שלא תהיה עונה שנייה לסדרה: "הסדרה הסתיימה. זאת קומדיה, ולמעשה זאת טרגדיה בתחפושת של קומדיה… כל הדמויות שם, ג'וני קציר, זאת אומרת ג'וני וגם החברים שלו, הם כולם למעשה בסופו של דבר נופלים… פשוט לא ראיתי מאיפה אפשר להמשיך."

אחד הפרויקטים המשמעותיים ביותר בקריירה של רוזנברג הוא הדוקומנטרי "אורי זוהר חוזר", שנולד מתוך קשר אישי עם במאי הקולנוע המיתולוגי שחזר בתשובה. "זה התחיל כשרנן שור ז"ל המנהל של סם שפיגל, שהיה לו קשר עם אורי זוהר, התקשר אליי כי אורי זוהר היה צריך מישהו שיעזור לו עם סרט תדמית למדרשה לבנות," הוא מספר. מה שהתחיל כפרויקט קטן, הפך לקשר משמעותי: "נהינו חברים, המשכנו להיפגש וללמוד רמח"ל… למדנו את זה 12 שנים, עד יום מותו."

רוזנברג חושף את התהליך הארוך של יצירת הסרט, שהתחיל בשנת 2007 והושלם ב-2018: "לקחנו את הקלטות של השיחות שלנו, כי השיחות האלה נמשכו ונשארו והיו מאוד מעניינות, והבנו שבעצם מה שאנחנו רוצים זה לספר את הביוגרפיה של אורי זוהר דרך הסרטים שלו." הוא מוסיף: "יש סיפור אחד שחוזר, שמשתזר כחוט השני בכל הסרטים שלו – של האדם שבורח מהגבולות ובעצם בוחר בסופו של דבר לברוח מגורלו ובסופו של דבר עומד מול בחירה מוסרית… שזה גם הסיפור של אורי זוהר שחזר בתשובה."

סרטו האישי ביותר של רוזנברג, "מותו של הקולנוע ושל אבא שלי גם", מעורר בו רגשות מורכבים. הסרט, המשלב קטעים דוקומנטריים ועלילתיים, נולד לאחר מות אביו. "כשאבא שלי חלה בסרטן ריאות בשלב מתקדם, כתבתי תסריט על משפחה שהאבא שומע שישראל עומדת להתקיף את איראן והוא רוצה להבריח את המשפחה שלו מתל אביב לירושלים. כתבתי את התסריט בשביל שאבא שלי יהיה גיבור, כי רציתי לעשות איתו סרט," הוא מספר. לאחר מות אביו והתלבטויות רבות, החליט רוזנברג לשלב את החומרים הדוקומנטריים שצילם עם אביו יחד עם סרט עלילתי המגולל את הסיפור של ניסיון כושל לעשות סרט: "בסופו של דבר הבנו שצריך להיות סרט אחד, וזה מה שנהיה – 'מותו של הקולנוע ושל אבא שלי גם' – שמשלב גם עלילתי וגם דוקומנטרי."

כיום, רוזנברג מלמד בסם שפיגל ומעביר את תשוקתו לקולנוע לדור הבא של יוצרים. "בסם שפיגל אני מדבר איתם על החוקים הבסיסיים, על אריסטו, על הבייסיק של הדרמה… אחר כך ישברו את זה," הוא מסביר. הוא שואב השראה מתלמידיו: "כל כך כיף לפגוש אותם. כמה כישרון וכמה מקוריות וגם אנרגיות. אני נטען כל שבוע כשאני פוגש אותם."

בסיום השיחה, רוזנברג מביע אופטימיות זהירה לגבי עתיד הקולנוע הישראלי למרות האתגרים והקיצוצים בתקציבים: "יש פה הרבה יותר כישרון מכסף ואני מאמין שמה שהולך לקרות כי באמת התקציבים הצטמצמו אז הכישרון יפרוץ את הדרך. ואנחנו לדעתי בשנים הקרובות נראה יצירות שהן פורצות דרך מבחינת השפה שלהן מכיוון שניאלץ להתמודד עם מחסור התקציב וזה יוביל לפתרונות מקוריים… שישחקו ויבנו מחדש את השפה."