בעקבות הכתבה על הרב טאו במקור ראשון מסר הרב אלי סדן שיחה לתלמידיו והיא הועלתה לרשת באתר "סרוגים". מאחר שקראתי את הכתבה סיקרן אותי לשמוע את תגובתו. האזנתי לשיחה מתחילתה ועד סופה פעמיים. חזרתי וקראתי את הכתבה ובחנתי את טענותיו של הרב סדן. מאחר שהשיחה הועלתה באתר זה אני מבקש לנצל את הבמה ולהציג מספר נקודות למחשבה בעקבות דבריו.

טענתו המרכזית של יואב שורק בכתבתו היא שהרב טאו שינה כיוון. לטענתו השינוי הוא מדרכו של הרב קוק ומהדרך בה הלך הרב טאו עצמו בראשונה, לדרך בה בחר ללכת בשנים האחרונות. ממקום של חיבור למקום של ניתוק. הרב סדן בדבריו מבקש לערער על הנחה זו תוך סיוע לדבריו מהגותו של הרב טאו. ידיעתי בהגותו של הרב טאו מעטה ולכן אבקש לבחון את שאלת שינוי הכיוון דרך פעולותיו. במסגרת הכתבה הובאו דוגמאות למעשיו והנחיותיו של הרב טאו כהמחשה לשינוי: [א] הפיצול מישיבת מרכז הרב. [ב] החרמה של רבנים שחושבים אחרת או מלמדים אחרת. [ג] התנגדות לשיתוף הפעולה של הרב חננאל אתרוג עם הבית היהודי. [ד] פעילות נגד הבית היהודי. [ה] התנגדות לשיתוף פעולה של גבע ראפ עם מנהלת הזהות היהודית. [ו] תיוג של כל בר פלוגתא בנושאים הלכתיים כמו בסוגיות הרבנות הראשית, הגיור והגיוס כ"רפורמי".

המכנה המשותף לכל הפעולות האלה הוא ההתנתקות מחלקים גדולים בציבור הדתי-לאומי, מנציגיו הפוליטיים ומרבניו. לכל אורך דבריו הרב אלי סדן לא התייחס כלל לנושאים אלה.

מדוע? האם הרב סדן חושב שהתנהלות זו של הרב טאו היא המשך דרכו של הרב קוק? היכן ראינו שכך נהג הרב קוק כנגד ברי הפלוגתא שלו בציבור היהודי בכלל וקל וחומר בציבור הדתי? כידוע, הרב קוק ביקש להביט על כל חלקי העם בעין טובה גם כשחלק על דרכם. פעולותיו של הרב טאו מלמדות כי הוא הולך בדרך אחרת. האם אין כאן שינוי כיוון?

הרב סדן מתאר את הרב טאו כמי ששומר על הציבור הדתי לאומי מפני מגמות של רפורמה. מי שמבקש לשמור לא יכול לעשות זאת ממקום של פיצול, ניתוק והחרמה מהציבור עליו הוא מבקש לשמור. בתחילת דבריו הרב סדן יוצא נגד שורק ומאשים אותו שהוא מסמן קווים ומגדיר מי בפנים ומי בחוץ. האם זה לא בדיוק מה שהרב טאו עושה? יש לציין שהרב סדן עצמו, בניגוד לרב טאו, לא הולך בדרך הניתוק ויעיד על כך השיח שיש לו עם מפלגת הבית היהודי. הרב סדן מודע להבדל זה בינו לבין הרב טאו והוא מתייחס לכך בקצרה בסוף דבריו תוך הסתייגות מעצם העיסוק בסוגייה זו.

במוקד דבריו של הרב סדן עולה שאלת היחס של עולם התורה למודרנה. הוא מתייחס לכך שיש מחלוקות חריפות בתוך עולם התורה הדתי לאומי שגורמות לו לצער רב. כוונתו בעיקר לשאלת היחס למודרנה. העובדה שהנושא נתון למחלוקת לא מונעת מהרב סדן לרמוז יותר מפעם אחת שעמדת ברי הפלוגתא של ישיבות הקו ביחס למודרנה היא על סף הרפורמה. האיזכור החוזר ונשנה של הרפורמה מערער על הלגיטימיות של הדעה הנוגדת את דעתו. גם כשהוא מציג את ההבדל בין הציבור הדתי לאומי לבין הציבור החרדי הוא מתייחס רק למחלוקת ביחס לציונות, אבל הוא מתעלם מהמחלוקת סביב שאלת היחס למודרנה. התעלמות זו אינה מקרית שהרי בסוגייה זו הוא נמצא בצד של החרדים (למרות הסתייגותו מהכינוי חרד"ל).

אבקש לסיים בהתייחסות לסגנון של יואב שורק מזה ושל הרב סדן מזה למושאי ביקורתם. שורק כותב מתוך הערכה רבה לרב טאו ולתלמידיו. הוא מתאר בהתפעלות את צניעותו, עדינותו, פשטותו, כישוריו הדידקטיים ואת הסיוע והתמיכה שנתן לתלמידיו. את אישיותו הוא מתאר כעוצמתית, טוטאלית ועשויה ללא חת. גם את תלמידי ישיבות הקו הוא מתאר בהערכה ומאפיין אותם "בצניעות חומרית, באדיקות דתית, באמונת חכמים ובמסירות לכל דבר הקשור ל'עם ישראל'". לעומת שורק, הרב סדן בחר במילים חריפות כנגדו ותיאר אותו כחצוף, שקרן ושיטחי יותר מפעם אחת. מי מבין השניים הולך בדרכו של הרב קוק בעל העין הטובה?