במהלך הלוויתו של אורון שאול ז"ל שגופתו חולצה מעזה, פגשנו לראיון את שכנו מרדכי וויסמן ששכל את בנו אביאל לפני כשבוע ברצועת עזה.

בשיחה עם סרוגים מציין מרדכי את הרגשות הרבים שהציפו אותו: "קודם כל אנחנו כיישוב, הנפילה של אורון שאול ואי היכולת לקבור אותו הייתה טראומה שסחבנו אותה 11 שנה ואורון שאול תמיד בלב ובמחשבות שלנו".

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

מרדכי וייסמן (צילום: אלישבע דוצמינר, סרוגים)

כששמעת שחולצה גופתו ביום של עסקת חטופים, כמה חשבתם שהסיטואציה הזו יכולה לקרות?

"אתמול היה היום האחרון של השבעה, כשקמתי בבוקר לראות את ההודעה של אורון, שמח ליבי, אני שמחתי עבור זהבה והמשפחה,  אף אחד לא רוצה שהילד שלו ימות, זה הלם, מציין וייסמן.

לדבריו: "לא גידלנו אותם כדי שימותו אלא כדי שיהיו אנשי חיל. אורון היה איש חיל ונכנס לעזה ונלחם, כנ"ל הבן שלי ואם למוות שלהם יש משמעות זו המשמעות שאנחנו מעניקים ומעריכים את הקורבן שלהם אז בשבילנו כמשפחה לראות שמדממים בבית חאנון ועכשיו יש עסקה, טובה או רעה, לא אכפת לנו, שהשבויים יחזרו הביתה".

איך ההרגשה כאב ששלח את בנו לקרב ועכשיו שומע על העסקה השנויה במחלוקת?

"אנחנו חפצי חיים, כעם ישראל עושים את הדברים הנכונים מבחינת הערכים שלנו", מציין שכנו של אורון. לדברי וייסמן: "הבן שלי נכנס לעזה כי אנחנו מאמינים בעבודה כירורגית, אנחנו שם להוציא סרטן, לא לחסל את כולם".

"כל שבוי ושבויה שמשוחררים בשבילנו זו מתנה ומחזק אותנו שהקורבן של הבנים והבנות שלנו לא היה לשווא"

באשר לעסקת החטופים שאושרה בממשלה אמר וייסמן: "אין לי דיעה, לא ישבתי בדיונים, אני לא יודע עסקה טובה או רעה אלא רק יודע שהבן שלי נכנס יחד עם חבריו לעשות את העבודה כמו שצריך. אני גאים בעבודה שלהם, כל שבוי ושבויה שמשוחררים בשבילנו זו מתנה ומחזק אותנו שהקורבן של הבנים והבנות שלנו לא היה לשווא".

"אני גאה בבני שהקריב את חייו ושמחים על כל שבוי ושבויה שחוזרים. אם הם הקורבנות האחרונים של הסבב הזה? אנחנו כבר הרבה דורות בארץ, הייתי רוצה להגיד שהם הקורבנות האחרונים שיהיו אבל אני יודע שלא כך. אבל לפחות בסבב הזה, אם הבן שלי יהיה האחרון שנהרג בסבב הזה ושיהיה שקט, לפחות לעונה הזאתי, אז זה מביא לי קצת נחמה", מסיים וייסמן.

בהלוויה פגשנו גם בני נוער שלא הכירו את אורון והגיעו לחלוק לו כבוד אחרון. "כל אחד שחי במדינת ישראל זה קשור אליו, אני הרגשתי שמחובתי לתת את הכבוד האחרון, אני במקור מבית שאן, אנחנו מהמכינה בקיבוץ ליד הכנרת והחלטנו לבוא קבוצה של ילדים לכבד".

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

(צילום: אלישבע דוצמינר, סרוגים)