כמו רבים בציבור הדתי לאומי, החזית נמצאת אצלנו בבית. בתוך המשפחה. שלושה ילדים לוחמים (ביניהם קצין חי"ר). בנוסף גם חתן. כולם-כולם בשירות מילואים פעיל. כולם משתתפים בזכות(!) של עזרת ישראל מיד צר. דודי, יואל פלהיימר הי"ד, לוחם בגדוד 12 של גולני מסר את נפשו במלחמת השחרור בקרבות בחאן יונס. באותו מקום נלחמים הבנים. עם אותה מסירות. עם אותו חינוך. לדור ודור. מה ההשלכות של זה בתוך הבית? מה זה מצריך מבנות הזוג? כיצד זה משליך על הילדים? כל אחד בציבור הדתי לאומי מכיר. אנחנו זוכים לחנך גם את הדור הצעיר על אדני מסירות נפש למען העם והארץ.

לכן, ליבי התמלא דמעות כששמעתי ברדיו את דבריו הנחרצים של הרב דוד סתיו שליט"א, יו"ר רבני "צהר" ורב היישוב שוהם על החובה שבגיוס חרדים שאינם בני ישיבות לצה"ל. כשהדברים נאמרים בימים כל כך קשים, כשאנו קוברים את גיבורנו הקדושים ללא הרף, הם משמעותיים שבעתיים. המגזר הדתי לאומי נפגש כמעט מידי יום בהר הרצל. ולפעמים גם פעמיים ביום. כאבא לילדים בחזית הביטחונית במלחמת מצווה זו, הקשבתי לרב סתיו, והתרגשתי. הנה, יש רב שלא ירא להביע בפומבי את מה שכולנו אומרים בתוך הבית. יש צורך, יש אחריות, ויש מצווה להתגייס לצה"ל.

לא חלף יום, והנה אותו דובר, קורא ברבים להצביע בבחירות לרבנות הראשית עבור רב העיר נתניה הרב קלמן בר שליט"א. קטונתי מלהביע דעה או לחלק ציונים לרב כזה או אחר, שהרי מדובר בשני רבני עיר, תלמידי חכמים מכובדים המתמודדים על משרה שאין ספק על כך שיש משמעות ציבורית לחינוך בו דוגל הנושא במשרה.

הרב סתיו מתנגד לבחירה ברב מיכה הלוי. כמה מתנגד? למקרא התמיכה הנלהבת שלו ברב בר, שאף אחד מילדיו או חתניו לא שירת בצה"ל, קשה להאמין שמדובר בדובר אותו שמעתי רק אתמול. ילדיו של הרב הלוי נלחמים כעת בחזיתות השונות – בעזה ובלבנון. בנו אברימי, סמג"ד אלכסנדרוני תועד מעודד את חייליו בטרם הכניסה לקרב. כלתו היא ביתו של גיבור ישראל דרור וינברג הי"ד. אבל הרב סתיו מתנגד, וכנראה שיש לו סיבות.

תפקיד הרב הראשי יכול להוליד מחלוקת בין האג'נדה של "צוהר" לרבנות הראשית, וכשבר הפלוגתא צמח בתוך בתי המדרש של הציונות הדתית, קשה לדחות אותו. להבנתי, החשש הזה הביא את "צוהר" להשמיע קול תמיכה ברור בעד הרב בר. אבל בדרך, הרב סתיו בוחר לוותר על האידיאולוגיה שלנו. של הציבור הדתי לאומי. על השיקול של הרב יעקב אריאל שליט"א לצאת בפומבי בתמיכה ברב הלוי מהסיבה הפשוטה: "המועמד היחיד הציוני דתי", כלשונו. אינה דומה שמיעה לראיה.

לא משנה איזה תיקון או הסתייגות ייכנס לחוק הגיוס עליו עמלים בכנסת בימים אלו. לא משנה איזה ראיון מתוקשר יעניק הרב סתיו לגוף תקשורת על החשיבות של גיוס לצה"ל, תמונה אחת שווה אלף מילים. והתמונה הזאת היא התמונה של יהודי תלמיד חכם היושב על כסא הרב הראשי לישראל, כשכל ילדיו נושאים בזכות של שירות בצה"ל. איך אפשר לוותר על כך?