תופעה מדהימה התפתחה במדינת ישראל במהלך סוף השבוע, אישה צעירה, נשואה, בת 27, שעל פי טענות המשטרה נהגה באלימות ותקפה את השר בן גביר על ידי זריקה לעברו ולעבר משפחתו וילדיו הצעירים חול, הפכה ברגע אחד ל"ילדה" שברירית וחסרת אונים, שאסור להחיל עליה את השלכות מעשיה.

נראה שמחאות השמאל בישראל החליטו שאין יותר צורך באמת להסתיר את המצב במדינה בה קיימים אזרחים מסוג אחד שהחוק חל עליהם, ואזרחים מסוג אחר שהחוק לא חל עליהם.

במהלך השבוע שעבר, בזמן הפגנת סוף השבוע בקפלן נחשף ברשתות סרטון בו קבוצת נערות צעירות שצועקות לעבר המפגינים, חלקן אף השתמשו בקללות ובביטויים מעליבים כלפי המפגינים שחלפו לידם והתעמתו עימן מילולית. בשמאל ובאולפני החדשות רתחו, והפכו את קבוצת הנערות לחדשות לאומיות.

לוסי אהריש פתחה מהדורה במונולוג שלם העוסק בילדות, ובצעדים שצריכים לקחת בנוגע לדברים שנאמרו על ידן. גורמי מחאה מוכרים ובולטים קראו לפעול כנגד הילדות או לפחות כנגד הוריהן באשמת "הסתה" ואישומים דומים.

באופן לא מפתיע, השמאל הישראלי הצליח לראות במילים של נערות בנות 13 ו-14 הסתה ואיום הדורש עונשים והשלכות כנגדן. המהדורות שידרו את הקטעים בהן תועדו הילדות ושטף את התנהלותן בגינויים והטפות מוסר.

אותן ילדות בנות 14 או 15 לכל היותר, לא זכו לאותה שמיכת הגנה רחמנית מצדם של מפגיני קפלן, או אנשי האופוזיציה הישראלית. להפך, הן סומנו כמוסתות וכ"חלק ממכונת הרעל", חברי כנסת רבים משורות השמאל דאגו לפרסם פוסטים ואמירות ייעודיות על מנת לגנות את אמירותיהן של הילדות.

אין איך למתק את הגלולה, או להקל את האמת. הסיבה היחידה למה ילדות בנות 14 זוכות לקיטונות של שנאה על מילים שאמרו, ספק למען תשומת לב וספק מתוך מרדנות נעורים. ובניגוד אליהן אישה נשואה בת 27 הופכת להיות "ילדה" קטנה שבירית וזקוקה להצלה מפני טלפי המשטר היא כי לא קוראים גולדנברג, בעוד שהן "ביבסטיות".

הרי אין שום התאמה רציונלית בין המעשה לתוצאה, איך אדם שטוען שהוא מתנגד לאלימות, וזועם כל כך מ"הסתה לאלימות" מחבק אישה מבוגרת ובוגרת, אחראית ומודעת למעשיה שעל פי טענות המשטרה נהגה באלימות הרבה יותר גרועה מאותן ילדות, ההסבר פשוט: אם אתה מזרחי או מתנחל, או בכינויים בשמאל ובתקשורת, "ביבסטים" ו "משיחיים" עצם הביטוי שלך והשתתפותך בתהליך פוליטי כל שהוא הוא אלים, אם אתה גולדנברג, גם אם אתה אלים כנראה הייתה לך סיבה טובה.

כשלקחתי חלק בסיקור וכיסוי המחאות לשחרור נחל האסי מידיהן הקפוצות של קיבוץ ניר דוד למדתי את הדברים מקרוב, בעוד אנשי הקיבוץ שדקרו צמיגים של מפגינים כל שבוע, איימו עליהם בכלי עבודה חקלאיים וקראו באופן סדרתי לירות במפגינים או להרעיל את מי הנחל זכו להמשיך בחייהם כלא היה דבר, מפגינים ומפגינות נגררו באופן יום יומי למעצר על קשירת פלקטים לגדרות בעת הפגנה או הפלת שלטים שהוצבו על ידי הקיבוץ באופן מגמתי.

כאשר הגיעו לתחנת המשטרה הואשמו המפגינים ב"השחתה" וב"הפרעה לסדר" והפעילו עליהם לחץ משמעותי לחתום על תנאי שחרור דרקוניים שכלול הרחקה מהקיבוץ לחודשים או איסור כולל על השתתפות בהפגנות סביב הנחל, וכל זה התרחש לפני שנים בודדות.

ואי אפשר לשכוח את הדוגמא האלטימטיבית, כאשר בהתנתקות נערות בנות 14 ו-15 נשלחו למעצר של חודשים ארוכים עד סוף ההליכים על ידי שופטים "ליברליים" בבית המשפט העליון כאשר הפשע החמור שלהן היה לחסום כביש בעת הפגה. דבר שהיום שופטי בג"ץ רואים בו כל כך בשיגרה שאין בו אפילו עיסוק או דיון.

צריך להכיר במציאות שטופחת בנו כל יום, ישראל היא מדינה לא שיוויונית, לא דמוקרטית בה יש אזרחים שמותר להם, ויש כאלה שאסור להם. כמו שאמר ראש הממשלה לשעבר במשפט שלא יכול לקלוע יותר לשמאל הישראלי: "אנשים אחרים, זמנים אחרים".