זיכרון חרות בליבי בתור ילד בן עשר שרצה לטוס במטוס קונקורד ולו רק פעם אחת. למרות שרוב הצעירים אינן בכלל מכירים מה זה המטוס קונקורד. ההיסטוריה של המטוס מייצגת מסר חשוב שנוגע לשאיפות של האנושות והיא משמשת דוגמה להתנהלות דתית בימינו.

המטוסים של הקונקורד היו העתיד של התעופה. מהירות ששוברת את מהירות הקול, האפשרות להגיע לכל מקום בעולם בזמן מועט מאוד (כבר אמרו את הבדיחה שניתן לטוס מלונדון לניו יורק בפחות מ3 שעות דהיינו אם הפרשי שעות הגעת ליעד עוד לפני שיצאת ממנו), המטוס הבטיח פיתוחים חדשניים בעניין התעופה והחלל.

אולם לאחר כ-30 שנה הכל נפל לבירא, המטוסים היו מרעישים מדי, הכרטיסים יקרים מדי, והיעדים קטנים מדי (המטוס היה מרעיש כל כך שבתים רעדו למטה ועיקר התחנות היו בנמלי תעופה סמוכים לים או לאוקיאנוס). תחזוקת המטוס היית קשה למדי ולאט ולאט כל המהלך נעצר יחד עם הפסדים של מאות מילוני דולרים. המטוס האחרון הושבת בתחילת שנות האלפיים.

"האם דבר יתקבל על עולם הרבני והעם"?

המסר העיקרי הוא שלא תמיד מה שנראה חדשני, מהפכני ונוצץ היא בהחלט טוב. הקב"ה נתן לאדם כוחות אדירים לבנות וליצר, להוליד ולנטוע אולם לפעמים אנחנו מוצאים את עצמנו בהתלהבות יתרה. ישנם גורמים שהם כורח המציאות שגורמות לנו לחשוב מחדש את המסלול ואולי לנסות להבין שמציאות החברתית, דתית, היסטורית אינו מתאימה לכל חידוש.

פסקי הלכה רבים במהלך הדורות תלויים בשאלה "האם דבר יתקבל על עולם הרבני והעם"? החל ממשה רבינו שהעלה רעיונות גדולים (שפיטה ישירה של העם, קרן אור פניו ועוד) אולם הקב"ה קובע אחרת.

עולם החול והמודרנה תמיד רודף לכאורה אחרי הרצון לתפוס קצב עם המציאות, לדהור לקראת פיתוחים שונים ולתפוס אותם בעודם בוסריים. אולם עולם ההלכה ועולם התורה הם לפעמים ריאקטיביים והרבה פעמים חלק מבסיסי ממנה. עולם ההלכה מורגל לקרוא מציאות יותר לאט ויותר מחושב. העולם העשיר של התורה רואה למרחקים ולפעמים בונה מהלכים בקצב שונה ממה שאדם, מדען וגם פוליטיקאי היה רוצה.

עולם הרפואה התיישר עם עולם ההלכה שלא זז

ישנם לא מעט מקרים בהם פיתוחים הלכתיים לא צלחו עקב כורח המציאות או שינוי גדול מדי למרות שחלק מהעולם הדתי היה חפץ בהם. היו שרצו למצוא פתרון לאחד האתגרים ההלכתיים במאות שנים האחרונות, עקרות הלכתית. יש הוכחות שאישה שווסתה קצר מדי לא אוכל לעולם להיכנס להריון אם שומרים את כללי הלכות נידה הדורש 11 או 12 ימי הפסקה עד לטבילה. יש הציעו ביטולים מכאן או משם ועוד חידושים גדולים, הגרש"ז אוירבך אפילו הציע פתרון של שפופרת למנוע איסור של נידה על פי כמה ראשונים. אולם בסופו של דבר היה לקב"ה תוכניות אחרות. עולם הרפואה התקדם ומצא הרבה פתרונות רפואיים טובים מאוד והעולם הרבני סירב לבטל את דיני נידה למרות שהיו בנויים על חומרה של רבי זירא. היום ניתן לגשת לכמה מכוני הוראה ורופאים יחד לקבל מענה הולם לבעיה של עקרות הלכתית.

בחשמל בשבת יש שרצו לעשות שינוי משמעותי בשמירת השבת בפרט היום שיש חיישנים, בתים חכמים וסוגי חשמל שונים אפילו הציעו את הKosher Switch. מערכת שעובדות על גרמא להתיר הרמת מתג בשבת. ושוב במרבית הימים, "הסוייץ" לא קיבל אישור מרוב הפוסקים וכן מערכות שונות לא חתרו לציבור למרות טענות הלכתיות לכאורה מוצקות שימוש בהם (וכן נורות LED) לא עשו שינוי אצל הבעל הבית הפשוט ואווירת השבת שהיא היום ללא נגיעות במוצרי חשמל ודיגטל לסוגיהם לא השתנה וכנראה גם לא תשתנה.

הדרך ללכת בה היא לפעמים הצורך דווקא בחידושים קטנים ופחות עזים בפרט בדורות האחרונים. שינויים כלפי מערכות הלכתיות גדולות דורשת קור רוח, חכמה יתירה והכרות עמוקה של השפעה ובניית של תהליך הלכתי. ישנם דוגמאות רבות, כגון התייחסות לתולעים בימינו (סוגיה מורכבת מאוד) שינוי תודעת השמיטה ועוד. מדובר בבנייה איטית על פי מסורת הפסיקה יחד עם חתירה למציאות המורכבת דווקא דרכים כאלו תצלח ועם סייעתא דשמיא תעשה רבות בציבור השומר תורה ומצוות.

על הפרק: הבשר המתורבת

כרגע עומד על הפרק כבר לא מעט שנים חידוש הלכתי מהפכני שאמור להרעיש את עולם התורה. הבשר המתורבת, אפשרות להפיק מבשר לא שחוט (ואפילו לא כשר) ולהרבות תאים רבים עד שטעמו כטעם בשר ממש. והנה לאחר לא מעט שנים בדיונים וכנסים כבר נודע לנו שמרבית הפוסקים לא נחה דעתם מסוגיה זאת (ביניהם פוסקי כשרות OU ושאר מערכות הכשרות, דיינים ורבנים מכל קצבי הקשת התורנית) ועוד שהפיתוח לכדי מערך תעשייתי וחסכוני היא רחוקה מאוד עד אולי בלתי אפשרי (לא מזמן נודע שחלק מהחברות פיטרו חלק ניכר מעובדיהם) וזאת לאחר השקאות של מיליארדים.

למרות הבטחות שסוף סוף ישנו דיון הלכתי, מדעי ותעשייתי שהעולם הרבני משותף מראשיתה (רק כביכול הרי מי שמכיר מבפנים יודע היטב שמרבית החברות לא רצו לקבל הנחיות הלכתיות כלל אלא חותמת גומי בלבד לתהליך שכבר החל) אולם העולם הרבני והמציאות קבעו אחרת. ולמרות שזה נשמע קצת פחות נוצץ יש חידוש קטן יותר מהפכני פחות שכן נותן קצת מענה לנושא של בשר הוא לא בשר וחלב שהוא לא חלב.

מוצר אחר שמגיע מצמחים ועבר שיטת גידול מיוחד של בקטריות מצמחים בהיותם קטנים עושה רבות בעולם האוכל. הפיתוח אפשרות ליצר כמעט כל מוצרי חלב כולל מרקם, טעם ואף ערך תזונתי ואין בו ולו טיפת חלב. המוצר כל כך משוכלל שאנשים עם רגישות לחלב ייתכן תגובה אלרגית כיון שבניית דנ"א של התהליך כל כך מפותח זה כאילו הגוף מזהה חלב. והנה יש כבר כמה וכמה מפעלים שמייצרים את המוצר עם אישור כשרות למהדרין וכן תחליפי בשר שונים באותו שיטה והארץ לא רועדת. עוד מעט נצטרך להתמודד עם אולמות אירועים שיגישו גלידה שטעימה ממש כמו חלבית בסעודות בשריות.

ואם בכשרות עסקינן אין ספק שבשנים האחרונות יש רצון לעשות מהפכות בעולם הכשרות, היו בלי סוף הצעות ורפורמות למיניהן אולם ייתכן שצריכים לחתור למשהו אחר לחלוטין, ירידה לפרטים הקטנים, למערכת המורכבת הבנת עומק של עולם הכשרות בארץ ובחו"ל ולעשות שינוים קטנים, מהלכים בלי רעש גדול אלא להשתמש כמה שיותר עם הכלים שיש, ולשאוף לעשות טוב לכל צרכני הכשרות מ"המהדרים" וה"לא מהדרים".

אין ספק שלמערכת הכשרות דרוש שינויים ותיקונים רבים בין אם זה בחינה (והבנה) מחדש של הכשרים מחו"ל (שהיום אנחנו תלויים בהם לחלוטין וזה רק הולך ומתגבר), נהלים אחידים , הקשר המורכב בין בירוקרטיה להלכה, מקומם של רבני ערים במערכת הכשרות הארצית ועוד כהנה וכהנה.

הרב הראשי האשכנזי או הראשון לציון הבאים חייבים להבין היטב את המציאות בעולם הכשרות מכל צדדיו (ניסיון משמעותי הוא תנאי בסיס). לנסות להבין את הכלים שניתן לבנות ולפעול למען הכשרות בישראל ובעולם כולו. "רפורמה", "מהפך" או שינוי עצום לא יביאו תועלת. כפי שראינו לפעמים חידוש קטן עושה דרך ארוכה.

==

הרב עזרא פרידמן הוא סמנכ"ל כשרות OU בישראל ומנהל המרכז החינוכי לכשרות ע"ש משפחת ג'ייקובס.