נתחיל מהסוף ומהמובן מאליו. איש לא תומך בהצעת אם החטוף "להחליף" חטופים בבנים של בכירי מערכת הביטחון. נקודה. ניתן כמובן לעסוק בשאלה האם כאשר מדובר בהורה שאיבד את כל עולמו, ילדו נתון לחסדיהם של חיות אדם והוא חושש בכל יום רק מהודעה אחת מרה ואכזרית – יש צורך לשתוק ולהבליג או להעמיד במקום.

אך כאן אני רוצה לעסוק בסוגיה אחרת. לאחר דבריה של דיצה אור, נתקלתי לא מעט ביפי נפש מהשמאל שכתבו שחור על גבי לבן: "אסור לנרמל נאומים כאלו – יש גבולות לחופש הביטוי". הצביעות הבוטה ומהמקפצה הרתיחה את ליבי.

אך כאשר כלת חטוף (שבחרתי לא לציין את שמה) שנרצחה בשבי פתחה באמירה קשה נגד בני הזוג נתניהו בעודה אומרת: "מחכות לכם עם חבל תלייה", הדבר אמנם זכה לסיקור נרחב, אך לא לגינוי, השתלחות בחטופה ויחס כמו שקיבלה אמו של אבינתן.

השמאל שוב הוכיח צביעות מפוארת ורמות חדשות של ניתוק. אז שוב, ההצעה של אם החטוף לסינוואר היא כמובן לא מתקבלת על הדעת, אך בפעם הבאה שאתם משתלחים באם שבנה נחטף – תאמצו קו אחיד. או שכל אמירה הזויה תזכה לגינוי, או שתגלו רגישות אצילית לעומד מולכם, תשתקו ותבינו שאין ביכולתכם לשפוט אותם. ועדיף שתבחרו באופציה השניה.