דעות

אינני תמים. אני מודע לכך שלמרות הסינונים חודרים מדי פעם תכנים לא ראויים. אבל האם האלטרנטיבה לטפטוף מים ספוראדי מהגג הוא ניפוץ הגג לרסיסים? האם כשמהסכר ניתזות מידי פעם טיפות הפתרון הוא לפתוח אותו לרווחה?

הסיכוי לבטל את קיומן של המועצות הדתיות ולהחזירן למקום הראוי להן – כמחלקה ברשויות המקומיות שואף לאפס. בין ההסברים ישנו נתון אחד פשוט שמסביר הרבה.225 המינויים שבידי השר לשירותי דת

הרבנות תחליט בעצמה אם להתעסק בפוליטיקה. אך באופן עקרוני יש לדעת שהתורה עוסקת בפוליטיקה, כלומר הנהגת האומה. לאו דווקא בפרטי עניינים אבל ודאי בקווים ראשיים

הרב קוק לא המציא איסורים שלא כתובים בתורה, אלא שבזמנו של הרב לא ידעו בבירור היכן המקומות המותרים לכניסה, מכיוון שברוב שנות הגלות נאסר על היהודים לעלות, ואבדה מאיתנו המסורת היכן מותר

דווקא בשנים בהן הלך מפעל השליחות החבד"י והתפתח, עלה שיעור ההתבוללות, בקרב יהודי הגולה, בצורה דרסטית. אולי הגיע הזמן להציב יעדים חדשים למפעל השלוחים?

גם בפרשת החתולים וגם בפרשת חזקת הגיל הרך התברר שאנחנו רק לטובת בעלי החיים ולטובת הילדים. אנחנו לעולם לא חושבים על עצמנו, כמובן. איתי אליצור רואה קשר בין הפרשות

האימה של אנשי השמאל נגד הצעתו של השר אורי אריאל נובעת מכך שלמרבה ההפתעה יש שר שבאמת מאמין במה שהוא אומר ועוד מנסה לפעול על פי ההלכה. מה שלשמאל מותר אסור לימין ובטח שלדתיים

אני מזדעזע מחדש כל אימת שאני שומע שהדוקר-המחבל הפצוע מפונה ל'הדסה עין כרם' במקביל לפינוי קרבנו. כלום אין בתי חולים לפלשתינאים בחברון, בבית לחם או במזרח ירושלים? עד היכן התדרדרה ההומאניות שלנו?

מה לנו כי נלין עליו, כאשר המנהיגים המקומיים אינם מחפשים פיתרון וכאשר ראש הממשלה איננו רוצה באמת לפתור את הבעיה הכוללת. אז לפני שתוקפים את בג"ץ כדאי לראות את התמונה הכוללת. היא מורכבת הרבה יותר.

אנחנו הולכים על פי דבר השם, על פי מה שהתורה אומרת. התורה אומרת שלטמא מת מותר להיכנס לשטח הר הבית, שטח קדושת מחנה לוויה עד למקום החיל. כמו שכתוב ברמב"ם הלכות ביאת מקדש

ככל שאנו נחשפים יותר לצביעות הבג״ץ – כך הלגיטימיות שלו יורדת. ככל שהלגיטימיות שלו יורדת – כך מתגלה הרודנות. ועמים לא אוהבים רודנים.

הרב כהנא היה היחיד, אשר לא זע ולא חת מפני השמאל והתקשורת, מפני מערכת המשפט ושאר המוסדות המנוהלים בידי יפי-הנפש, וקרא בקול ברור – "אני יהודי, ואני רוצה מדינה יהודית"

הרב אלי קפלן רואה את האמירות המקצינות בהקשר ליום הזכרון לרצח רבין ומזכיר "רחל אמנו שיום הזכרון שלה חל בדיוק באותו יום ידעה לשתוק כשצריך ולדבר כשצריך ועל כך שבחוה חכמים"

עשרים שנה לרצח ראש הממשלה יצחק רבין, ונראה כי כמה עובדות היסטוריות נשכחו במהלך השנים. אבישי גרינצייג הכין שאלון קצר, עד כמה אתה מכיר את מורשת רבין?

הרב אלעד דוקוב בטור לסרוגים, לומד מימי דוד המלך כי התרשלות בנושא דרישת המקדש היא שמביאה אסונות על עם ישראל. וכמו שקרא הרב מרדכי אליהו זצ"ל: "ומי יודע אם הצרות הבאות עלינו לא באות בגלל הזנחת מקום המקדש!"

הר הבית מלמד שכל התהליך הציוני שעברנו במאה השנים האחרונות, הוא בעצם תהליך גאולה שניזון מההבטחה האלהית לשוב לציון, ומכמיהה יהודית בת אלפיים אל מקום המקדש. המטען הזה כבד על נתניהו

כשאמנון יצחק שוכח לציין שגם דוד הפיל את גולית בעזרת שינון משניות ולא בעזרת קליעת אבן למצחו… אין מה לומר. כל השומע יצחק לו. אליהו גליל עולה להתקפה

התנהגתם של משה רבנו, דוד המלך ואפילו בני ישראל בכניסתם לארץ מלמדים כי בשעת מלחמה נלחמים ולא מתפללים, לא אומרים תהילים אלא בוחרים אנשים ויוצאים להילחם באויב

במסגרת ציון עשרים שנה לרצח ראש הממשלה יצחק רבין, יש את הנושא שהתקשורת תשמש בו כדי להאשים את הדתיים ברצח, והרבנים יעדיפו להעביר נושא באלגנטיות. אבישי גרינצייג חוזר לדיון האם לרבין היה דין רודף?