שלשום התפרסמה מודעה עליה חתומים רבנים חשובים התוקפת את בג"ץ בצורה חריפה ביותר, בעקבות החלטתו של בג"ץ להרוס את בית הכנסת 'איילת השחר' בגבעת זאב.

בדקתי את הנושא ושוחחתי עם כמה אנשי ציבור המכירים את הפרטים. התמונה העולה היא שישנם כמה גורמים האשמים במצב ואילו החלטת בג"ץ היא התוצאה של ההתעלמות ולא שורש הבעיה.

א. בית הכנסת התחיל להבנות לפני כ17 שנה. כבר אז היה ידוע למועצה שיש בעיה משפטית עם הקרקע ולמרות זאת היא עודדה את העמותה לבנות.

ב. כבר לפני כ15 שנה הוצאו צווי הריסה למבנה על ידי המנהל האזרחי אבל המועצה התעלמה והמשיכה לאפשר את הבניה.

ג. משרד הביטחון מציע מזה זמן למועצה למצוא מקום חילופי והוא ידאג למימון של הבניה החדשה והמועצה לא משתפת פעולה.

ד. באופן רחב יותר: ראש הממשלה נמנע מהעברת חוק ההסדרה שהיה פותר בעיות נוספות של קרקעות ברחבי יו"ש ועל ידי כך איננו משאיר ברירה לבג"ץ אלא להורות על הריסה.

ה. הממשלה עצמה איננה טוענת בדיון טענות של הגנת מקומות קדושים על פי הדין הבינלאומי.טענה שהייתה יכולה לקדם את הפיתרון.

ו. למרות ההבטחות הרבות.ראש הממלשה נמנע לאמץ את דו"ח לוי המסדיר את המעמד השפטי של הקרקעות ביו"ש.אימוץ של הדו"ח היה עוזר מאוד לפתרון הבעיה.

לא לחינם חברי כנסת ואנשי ציבור רבים נמנעים מלגבות בצורה רחבה את המאבק כי הם רואים שאנשי המקום אינם מחפשים פיתרון כי אם עימות עם בג"ץ.

ברור הדבר שגם בג"ץ מונע מתוך תפיסת עולם ביחס ליו"ש שאיננה מקובלת עלינו, אבל מה לנו כי נלין עליו, כאשר המנהיגים המקומיים אינם מחפשים פיתרון וכאשר ראש הממשלה איננו רוצה באמת לפתור את הבעיה הכוללת.

אז לפני שתוקפים את בג"ץ כדאי לראות את התמונה הכוללת. היא מורכבת הרבה יותר.

גם אם נחשוב שהחלטת בג"ץ היא רעה, עדין צריך לראות את התמונה הכוללת ולדרוש גם ממנהיגי הציבור הן המקומיים והן הארציים למצוא את הפתרונות הראויים.כי בידם הדבר.