אליהו גליל

כשכל הווייתך טבולה בתפיסת עולם קונספירטיבית, כשאתה חושב שכל דבר הוא חלק ממשחק שחמט גדול בין הטובים לרעים, קשה לחשוב על הסברים פשוטים יותר לדרישה לחקור – כמו המחשבה שדרושה חקירה משום שנכון לרדוף צדק ונכון להציל עשוק מיד עושקו ועני מיד גוזלו

נכון, בבתי הכנסת עדיין אסור להתכנס, ומנייני הרחוב המותרים מוגבלים ל-19 מתפללים בלבד, זאת בעוד שברחובות תל אביב וירושלים מפגינים מאות ואלפים, אבל זה לא אומר דבר על היחס שבין יהדות ודמוקרטיה במדינת ישראל – אלא על היחס שבין אחריות ובין דתיות

לספר שנועד להשפיע על ילדים רכים ולעצב את תודעתם באמצעות מילים, ובזכות חולדאי – גם על ילדים דתיים. יש שם: מיסיונריות חילונית. והכל בשיתוף הפורום החילוני

עם היוודע זהות ההרוגים – חיילי צה"ל, וזהותו של הנהג – ערבי ממזרח ירושלים, קרה משהו. האירוע מוסגר מחדש: לא תאונה, אלא "פיגוע!"; לא נהג רשלן או פושע אלא "מחבל!" ו"רוצח שפל!"

בצורת יכולה גם להיות מטאפורה למערכות יחסים בין בני אדם. דמיינו שאתם שואלים את החבר הרווק שעוד לא התחתן "מה המצב, אחי?" – התשובה "אל תשאל, גבר. בצורת

קונכייה אחת קטנה של החילזון הימי ארגמוֹן קהה קוצים נמצאה בידי ילדים בעת סינון שפכי עפר שפונו מהר הבית – והיא כבר מציתה מחדש את הוויכוח על זיהוי חילזון התכלת המקראי

אכן, חרף יופיים החינני של עצי אשוח מקושטים והרעננות שנודפת מהם איני נהנה לראות עצים כאלו והם אינם חלק מתרבותי, אך אני חושב שאין להתנגד להצבת עצים כאלו במקומות ציבוריים שבין באיהם יש אנשים שעץ האשוח הוא חלק מתרבותם

אל תהיו אדישים. את הילד או הילדה הקטנים ששקועים בבוץ הסורי זה לא יציל, אותנו – דווקא כן. קצת. אליהו גליל מזכיר: אנחנו חייבים להרגיש ולהגיב תגובה כלשהיא, כתובה או מדוברת, חייבים לזכור שזו מציאות, "קטע חדשות רטוב"

בוכריס שילם מחיר על חטאיו, והוא ימשיך לשלם. אך ברגע שייתום הפרק המשפטי, כדאי שנרפה. זהו. עכשיו זה כבר בינו ובין בני ביתו, בינו ובין אלוהיו. ההתעסקות היתרה במעשיו נובעת, בין היתר, מאיזו תאווה זדונית להדיח אבן אחר הנופל. להתנקות ע"י דחיפת השעיר לעזאזל במורד הצוק. די. אין לזה מקום

היום ה"ישראלים" למעלה, אבל יום אחד ה"יהודים" יעלו. הדמוגרפיה לצדם של האחרונים והיעדים ברורים: משפט, אקדמיה ותקשורת. ואז, כשהכל יסתיים, רבנים יתערבו במינוי שופטים – אם מוסד כזה בכלל יתקיים בשעה שהשלטון יהיה רבני-דתי; את הנהלים שנקבעו בתקופת דיכויים הם לא יוכלו שלא להחיל על מדכאיהם.

מדבריו ההחלטיים של הרב ריסקין משמע שטענת 'אנוס הייתי' טובה לכל חטא שאין בו קרבן הסובל מהחטא. האם זה נכון גם לכהן שהלך אחרי יצרו ולבו ונשא גיורת או חללה?

אסור להחליף את האתחלתא דגאולה עם הגאולה. העם דחה את "התקווה" אל מחוץ לכותלי בית הכנסת ואף הצמיד לה בן חורג המלווה אותה בכל טקס במוסד דתי: שירת "אני מאמין" – בגלל שלצערנו מדינת ישראל של ימינו אינה יסוד כסא ד' בעולם, וכל חפצה אינו שיהיה ד' אחד ושמו אחד. עדיין.

למרות שאני חושב שסמל אלאור אזריה הוא צעיר שבטי וחמום מוח שקפץ לו הפיוז ברגע הנכון הייתי מצטרף להמונים בכיכר בגלל שהניסיון של השמאל לסתום פיות מריח לי כמו ברית המועצות

אצל אנוסי ספרד ופורטוגל כמעט ולא משמרים את החגים היהודים, אך על 'צום אסתר' הם עדיין מקפידים, ויש שאפילו צמים 72 שעות כמו בצום המקורי של אסתר ונערותיה

בסיום כנס של רבנים הם הוציאו גילוי דעת לפיו "ממשלת ישראל מכריזה שהיא לא מתנהלת כמדינה דתית". אין דרך יפה לומר זאת. הפסקה הזו מצביעה על ניתוק חמור מהמציאות

כשאמנון יצחק שוכח לציין שגם דוד הפיל את גולית בעזרת שינון משניות ולא בעזרת קליעת אבן למצחו… אין מה לומר. כל השומע יצחק לו. אליהו גליל עולה להתקפה

מדוע אפוא לא מומלץ לדבר בפומבי על הסיבות שגרמו לאסון בנפאל או כל אסון אחר? ראשית, ישנה הבעיה של "הכאה על חזה האחר": איכשהו, החטא שעליו מצביעים כגורם לאסון הוא תמיד החטא שאני נקי ממנו