אברהם ליפשיץ

תורה גדולה למדנו מהציווי לאברהם ללכת. מהותו של אברהם היא ללכת. לא יושבים, לא נחים, ואין מקום ל"פסקי זמן…" היהודי הוא הולך, מחפש שואף ומטפס כול חייו

אנו נוהגים לשיר "חג פורים… חג גדול לילדים" אבל בהתבוננות עמוקה על שמחת תורה, ועל המקום של הילדים בעיצוב החג ובשותפות בו, ניתן להחליף את מילות השיר ל "שמחת תורה חג גדול לילדים…"

לעומת יום הכיפורים, שכל עניינו הוא עבודה פנימית, חג סוכות, עיקר העבודה בו היא במזבח החיצון. עיקר עבודת הקורבנות ב"מזבח העולה לישראל" יש מעבר מהמקום הפנימי הדומיננטי ביום כיפור, למזבח החיצוני שהוא המרכז בסוכות

הנער בן ה- 14 שנהרג אמש באסון הטביעה בירדנית הוא אחיה ערקי בן 14 מבני ראם. אחיה ז"ל הוא בנו של הרב יניב ערקי מנהל ישיבת בני עקיבא בחולון

האמנם יש כאן רק רשימה גאוגרפית של מקומות שבהם עברו ישראל בדרכם במדבר, או שמא פרשת מסעי מלמדת משהו עקרוני יותר הנוגע למסע עם ישראל במדבר?

הכול תלוי במבט ובראייה. כשמתבוננים על החלק הפחות טוב, זו קללה… כשרואים את השלם, את הנקודה הפנימית של היותך חלק מהאומה הגדולה של כנסת ישראל, שם יש גודל ונקודה אלוקית

נכנסים לארץ, מפשילים שרוולים, מתגייסים לצה"ל, שותפים בעולם חקלאי וגם דיגיטלי מפותח. אמנם יש בכך ירידה רוחנית- אך לשם מכוונת אותנו התורה! לחמ"ד! חינוך ממלכתי דתי.. זה רצון ה'

בסוף השבוע האחרון הגיע לסיומו מיזם 'היינו כחולמים' של מכללת הרצוג. מדובר בסיום לימוד של 170 פרקים מספר יהושע ועד לספר נחמיה, בו השתתפו מעל ל- 6000 תלמידים בבתי ספר בכל רחבי הארץ

זכינו ללמוד בישיבה שכיהנו בה שני ראשי ישיבה דגולים- הרב עמיטל והרב ליכטנשטיין במשך ארבעים שנה, ללא קנאה וללא תחרות. הכיצד? איך "הלכו שניהם יחדיו"?

לעתים, יש ערך בכמות מצד עצמה. אנו למודים לומר ש'לא הכמות חשובה אלא האיכות', אך הרבי לומד מחשיבות המפקד, שבמובנים מסוימים, הריבוי הכמותי יוצר איכות

מערכת היחסים בין הורים לילדים, איננה דורשת חיזוק ואישור. עצם היותנו בנים למקום! זה גוף הקשר. כל תפקידנו זו החשיפה של הטוב שבבת הזוג

בעקבות המאמר הקודם שהציג טענות לא הלכתיות בעלייה להר הבית, הרב אברהם ליפשיץ מ'מורא מקדש' כותב על ההתנהלות של הארגונים המעודדים לעלות להר הבית

כשאדם מוותר, הוא חווה את העובדה שהארץ אינה שלו, אלא ניתנת לו במתנה מהקב"ה. בכל שמיטה ד' יתברך מקנה לנו אותה, ועל ידי כך משתמרת חווית הנתינה. אנחנו מרגישים גרים ותושבים ביחס לארץ, ומכירים תודה לה' על כך

"אמר ואמרת"- "להזהיר הגדולים על הקטנים.." אנחנו איננו מזהירים, איננו דורשים, איננו מבקשים דבר שאנחנו איננו עושים בעצמנו. אתה רוצה לחנך "לאהבת תורה" פשוט "תאהב תורה"… אתה מבקש לחנך ל"לימוד תורה"? פשוט "תלמד תורה…" מזהירים את הקטנים אחרי שהגדולים נזהרו…

הקורא הניגש לפרשת קדושים עומד תמה למול רצף המצוות העמוס והלא-מסודר. הקשר בין מצווה לבין המצווה הסמוכה לה אינו ברור, והמבנה הכללי של הפרשיה לא ברור

הרב גורן, משתמש בפסוקים מפרשת עגלה ערופה "ידינו לא שפכו… ועיננו לא ראו". אין כאן אחריות במובן ההלכתי, אך מאידך אי אפשר להתעלם

ברובד הפשט, היציאה בחפזון נבעה משיקולים טכניים: בשעה שהמצרים היו עסוקים בהתמודדות עם מכת בכורות, בני ישראל יכלו לצאת בזריזות בלי הפרעה

הצגת עולי ההר שהולכים לפי פסקי ענקי התורה הללו כחוטאים שאינם סרים למרות חכמים היא לא פחות מטירוף וביזוי של כל אותם תלמידי חכמים העולים להר/ תגובה לאברהם ליפשיץ

אברהם ליפשיץ מארגון מורא מקדש מונה 6 טענות של העולים להר הבית ומסכם: "הצד השווה בכל הסיסמאות הללו הוא, ששימוש בהן כאמצעי לנטרול החיוב לשמוע לרבנים, ממש עוקר את הבסיס של יסוד מסירת התורה שבעל פה"

לשם מה משה רבנו מגיש דו"ח הוצאות מפורט לבני ישראל ? וכי יש מי שלא מאמין למשה רבנו? אלא יש צורך להסיר חשדות, והצדק צריך לא רק להיות אלא גם להיראות