ביום חמישי האחרון התקיים דיון בוועדת חוץ וביטחון, בעקבות השמטת סעיפים בחוק הגיוס, שעוסקים בשמירת מקומן ומעמדן של נשים בצה"ל, כחלק מתהליכי שילוב בני הישיבות בשירות. החשש הוא, כי השמטת הסעיפים תדיר נשים מיחידות ובסיסים שונים ותפגע בשירותן.

אלא שלמרבה הפליאה, תפס הדיון כיוון נוסף, שעסק בשירות הנשים הדתיות בצה"ל בכלל. התברר כי יש כאלו שמבקשים, בעקבות חוק הגיוס, לצמצם במכוון את המקומות והמסלולים בהם יכולות נשים לשרת כדי לקעקע את שירות הנשים הדתיות.

הוויכוח סביב חוק הגיוס מעורר רגשות עזים, ובצדק. מדובר באחריות כבדה לעתידו של צה״ל ולעתידה של החברה הישראלית. דווקא משום כך, אסור שהדיון ינוצל כדי להסלים את המחלוקת המתמשכת בתוך הציונות הדתית סביב גיוס נשים דתיות, ויהפוך למלחמה בתוך הבית.

שילוב חרדים בצה״ל הוא הכרח לאומי וביטחוני. צרכי הצבא חייבים לעמוד מעל הכול. צה״ל זקוק לכוח אדם, לגיוון ולהרחבת מעגל המשרתים. לצורך כך נדרשות התאמות, רגישות והבנה עמוקה של עולם הערכים והאמונות. זהו אתגר אמיתי, המחייב שיח אחראי, שקול ומכבד.

במקביל, חשוב להכיר במציאות נוספת, שעלתה גם היא שוב לכותרות בימים האחרונים. שירותן של נשים דתיות בצה״ל איננה תופעה שולית, והיא לא אג׳נדה חיצונית. זו מציאות חיה, הולכת ומתרחבת, שנובעת מבחירה של צעירות רבות, של משפחותיהן ושל מוסדות חינוך מגוונים בתוך הציונות הדתית.

למרות לחצים כבדים, קמפיינים ציבוריים ומכתבים של רבנים הקוראים לעצור כל עידוד לגיוס נשים דתיות, הנתונים מדברים בעד עצמם. בשנת 2025 נקבע שיא חדש במספר הצעירות הדתיות שבחרו בשירות צבאי, כ-4,000 מתגייסות. לשם השוואה, בתחילת העשור הקודם עמד מספרן על פחות מאלף בלבד. בשנת 2020 כבר דובר על כ־3,000, ובשנתיים האחרונות מאז ה-7 באוקטובר חלה עליה נוספת.

רבות מהצעירות הללו יכלו לבחור בפטור על בסיס הצהרת דת, אך בחרו לוותר עליו ולשרת. לא מתוך מרד, ולא מתוך זלזול בעולם התורה, אלא מתוך תחושת שליחות, אחריות ורצון לתרום לביטחון המדינה באופן מיטבי.

המציאות הזו כבר נוכחת בשטח. במערך האיסוף הקרבי הוקמה לאחרונה מחלקת לוחמה ראשונה המיועדת למתגייסות ממדרשות דתיות. זהו צעד שממחיש עד כמה הצבא מתמודד עם שינוי חברתי עמוק, ומנסה בזהירות ובהדרגה לתת מענה לצרכים של נשים דתיות גם במסלול הזה. יוזמות שונות מרחיבות את עולמן הרוחני תורני של הבנות וזוכות לשיתוף פעולה של הצבא.

דווקא כאן נדרשת אחריות גדולה מצד הנהגה רבנית, חינוכית ופוליטית. קריאות גורפות להפסיק כל עידוד או אף כל מידע על אפשרויות שירות לצעירות דתיות עלולות לפגוע לא רק בצה״ל, אלא גם בהן עצמן, וביכולתן לקבל החלטה מושכלת טרם גיוס.

לא מדובר בכפייה ולא בשכנוע אגרסיבי. מדובר במתן מידע, בהצגת מסלולים קיימים, ובכיבוד הבחירה האישית. כל משפחה, כל בת וכל מוסד חינוכי צריכים לפעול מתוך אחריות ושיקול דעת. סגירת שערי הידע איננה הדרך.

כמי שפועלת שנים רבות בזירה הציבורית, וכמי שמכירה מקרוב את החברה הדתית על גווניה, אני מבקשת לומר, אסור לנהל את הדיון הזה בשפת מאבק. בבתים רבים יש בנות ההולכות לצבא ובנות הבוחרות בשירות לאומי. ילדינו משרתים בצבא, לומדים תורה, מקימים משפחות ונושאים יחד באחריות לחברה הישראלית.

שילוב חרדים בצה״ל חשוב, וגם שמירה על מקומן של נשים בצה״ל חשובה. אין כאן סתירה הכרחית. יש כאן צורך באיזון, ברגישות ובשיח שמכבד את המורכבות.

אני קוראת למנהיגים ולמנהיגות בציונות הדתית להשמיע את קולם באחריות, לא מתוך פחד, לא מתוך הקצנה, ולא מתוך ניצול הדיון בחוק הגיוס כניסיון נוסף להזיז את הצעירות הדתיות מהשולחן, אלא מתוך ראייה רחבה של טובת עם ישראל וצה״ל. ולמנהלי ומנהלות מוסדות החינוך, פתחו את שערי בתי הספר למידע מאוזן, אמין ומכבד על המסגרות הקיימות לבנות דתיות, כדי שהתלמידות יוכלו, יחד עם משפחותיהן, להחליט בעצמן מה נכון להן.

זו איננה שאלה של ניצחון או הפסד. זו שאלה של אמון, של אחריות משותפת, ושל היכולת שלנו לנהל מחלוקת .

==

חברת הכנסת לשעבר, ד״ר עליזה לביא היא יזמת חברתית וחוקרת חברה ותרבות. לשעבר יו״ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בכנסת.