הצגת העולים להר הבית כחוטאים היא טירוף/ תגובה

השבוע פורסם באתר סרוגים מאמר של אברהם ליפשיץ -חבר בארגון מורא מקדש – בו הוא מנה 6 "טענות" של עולי ההר.

לפני שאתייחס לטענות עצמן אני רוצה להתייחס לדמגוגיה העצומה ולביזוי תלמידי חכמים שבדבריהם החוזרים ונשנים.

המאמר נכתב לאחר הפסק של הרב שלמה אבינר שאוסר ללמוד מרב שעולה להר וכן ללמוד בחברותא עם אדם העולה להר. המתנגדים לעלייה- ובראשם ארגון "מורא מקדש"- מרבים להציג את עולי ההר כעוברים על דברי חכמים, ובזים למסורת תורה שבע"פ. כלומר-כל גדולי הדורות אסרו את העלייה והם עולים על דעת עצמם ולכן עוברים על דברי חכמים.

הטענה הזאת היא שקר מוחלט-אמנם יש גדולי דור וענקי תורה רבים שאסרו ואוסרים את העלייה אבל יש גם גדולי דור וענקי תורה שהתירו ואף חייבו את העלייה ובניהם-  מגדולי הדור הקודם, כגון הרב משה פיינשטיין, הרב שלמה גורן, הרב אהרון ליכטנשטיין ועוד. ומגדולי דורנו כגון הרב דב ליאור, הרב נחום אליעזר רבינוביץ, הרב צפניה דרורי, הרב חיים דרוקמן, הרב יעקב מדן, הרב אליעזר מלמד ועוד ועוד.

הצגת עולי ההר שהולכים לפי פסקי ענקי התורה הללו כחוטאים שאינם סרים למרות חכמים היא לא פחות מטירוף וביזוי של כל אותם תלמידי חכמים העולים להר.

אנסה לפרק את התגובות לטענות שלכאורה טוענים עולי ההר.

טענה ראשונה: "במקום שיש חילול ה' אין חולקים כבוד לרב" –  המשפט אכן לא נאמר בהקשר הזה, ולא מצדיק אי הקשבה לתלמידי חכמים. שימוש במשפט זה כדי להצדיק ביטול תלמידי חכם הוא אכן עיוות אך רוב ככל עולי ההר לא משתמשים בו. אבל איך יכול אדם ירא שמיים לחיות את חייו כשההר מחולל מדי יום במשחקי כדורגל, בפיקניקים, ובגולת הכותרת הסתה לרצח יהודים? איך יכול אדם ירא שמיים לא להפוך עולמות כדי לעצור את חילול ה' הנורא, המתרחש בהר? מכיוון שכמו שכתבנו יש רבנים רבים המעודדים עלייה להר , ורואים בשטח כיצד התגברות העלייה ממעיטה את חילול ה' הנורא, מותר ומצווה גדולה וחשובה ללכת בעקבות אותם רבנים ולעלות להר ולמעט את חילול ה'.

טענה שנייה: "גדולי הדורות לא למדו את הסוגיה לעומקה, ולכן היה להם נוח יותר לאסור"-  לא נכון להגיד שענקי התורה שאסרו את העלייה לא למדו את הסוגיה לעומק. אבל כן נכון להגיד שרוב ככל תלמידי החכמים, שבדקו את הנושא לעומק לא טוענים שעולי ההר עוברים בפועל על איסור כרת. הרבנים האוסרים אוסרים משלל סיבות כשהמרכזית שבהן היא כדי שלא יכשלו אחרים, אבל לבוא ולהגיד שעולי ההר עוברים על איסור כמו שארגון מורא מקדש חוזר שוב ושוב זה פשוט לא נכון.

טענה שלישית: "זה לא איסור הלכתי, אלא פוליטי\השקפתי"- לצערי טענה זאת נכונה אצל חלק מהאוסרים. כמעט שאין מאמרים הלכתיים רציניים של האוסרים. רב חשוב שמתנגד לעלייה שהעברתי לפניו שיעור בנושא, אמר "יכול להיות שאתה צודק מבחינה הלכתית ,אבל.." .  הרב צבי טאו הוציא חוברת שלמה נגד עלייה להר הבית  מלאה בטענות השקפתיות ובלי אף טענה הלכתית. הלך הרוח הזה נמצא אצל רוב הרבנים שנלחמים בעולים. רוב הרבנים האוסרים לא רואים בזה איסור הלכתי מוחלט, וכמו שמעיד הרב אליעזר מלמד על הרב אברהם שפירא שאמר "שאי שאפשר לאסור את המותר".

טענה רביעית: "אמנם רב גדול פלוני אסר, אך זה רק כי הוא לא רצה להתיר להמון, אך ליחידים הוא התיר\חייך\לא גער"- טענה זאת דווקא נכונה לפעמים. הנלחמים בעלייה להר אוהבים להציג את כל מי שלא מתיר באופן מוחלט כאוסר באופן מוחלט. אז נכון רב שאסר כהוראה אבל התיר ליחידים אי אפשר להשתמש בשמו, כדי לעודד את העלייה אבל אי אפשר להשתמש בשמו כהשתלחות בעולי ההר והגדרת העלייה כחטא. לדוגמא מורנו הרב צבי יהודה שארגון "מורא מקדש" אוהבים לצטטו אמנם אסר את העלייה, אך גדולי תלמידיו (כגון הרב צפניה דרורי, הרב דב ליאור, הרב חיים דרוקמן, הרב אליעזר ולדמן ועוד…) מעידים על כך שהוא התיר להם לעלות אז בוודאי לא ראה בעלייה חטא חמור כמו שמנסים להציג המתנגדים אלא גזר גזירה שמא יעברו על חטא.

טענה חמישית: "אם הרב היה חי היום, היה משנה דעתו"- יש מציאות שמשתנה (ואם המציאות לא משתנה אז פשוט נלך לפי הרמב"ם ונעלה) אפשר בכלל להשוות את המציאות בימינו לתקופת הרב זצ"ל? גם מאז פטירתו של הרב צבי יהודה השתנתה המציאות בהר וריבונות ישראל הידרדרה (בשנים האחרונות מתחזקת בעקבות התגברות העלייה. וההר כמעט נמסר לערבים. האם הרב צבי יהודה היה משנה את דעתו לא בטוח, אבל בוודאי שאי אפשר לומר שבוודאי היה אוסר. לא סתם כתוב בגמרא "אין אם הולך אלא לדיין שבדורו", אנחנו צריכים ללכת לגדולי דורנו והאמת? תתפלאו לגלות כמה מהם מתירים.

טענה שישית: "מצוין שהרבנים אוסרים. כך הם סדרי הגאולה, מתחילים מהתעוררות העם. כמו שהיו רבנים שאמרו לא לעלות לארץ…"-כמובן שגם בנושאי הגאולה צריך ללכת לפי רבותינו ואכן אנחנו הולכים לפי רבותינו ועולים להר.

לאחר הטענות מלין הכותב על אלה שמנכסים לעצמם את הכיסופים למקדש, הדבר פשוט לא נכון. עולי ההר באים לרבנים האוסרים ושואלים כל הזמן- איך אתם  מתמודדים עם סכנת מסירת ההר לערבים? מה אתם עושים למניעת כניסת הערבים? איך אתם מחזקים את הקשר של עם ישראל להר הבית? ולא מקבלים תשובות.

אוסיף עוד כמה שאלות: למה את תרגולי הקרבנות (שנתמכים גם ע"י חלק מהרבנים האוסרים) מארגנים רק ארגוני המקדש? למה את סיבובי השערים מארגנים כמעט אך ורק עולי ההר? איני מזלזל בכיסופים של הרבנים הגדולים כמו הרב טאו או הרב אבינר, אבל בשטח רואים אצל התלמידים את מי יותר מעסיק המקדש. כמו שספר החינוך מדגיש שוב ושוב "אחרי המעשים נמשכים הלבבות" .

כותב המאמר מסיים עם האמירה שאנחנו צריכים להקשיב לרבותינו, וכך נביא את הגאולה. אמירה זאת נכונה שכל אחד ילך לפי רבותיו ושלא נילחם אלה באלה, ומתוך הדיון באהבה בין תלמידי החכמים נביא את הגאולה.

=======

הכותב הוא תלמיד בישיבת רמת גן.