ששה טיעונים פסולים של העולים להר הבית

הדרך להר הבית עוברת בכבישים "עוקפי הלכה"

"אם יאמרו לך ילדים בנה בית המקדש, אל תשמע להן, ואם יאמרו לך זקנים סתור בית המקדש, שמע להן, מפני שבנין ילדים סתירה וסתירת זקנים בנין". (תוספתא ע"ז א,יט)

"(הבהרה – מאמר זה לא בא להסביר את עצם איסור העלייה להר הבית, על כך כבר כתבו גדולי הפוסקים תשובות ומאמרים רבים. כוונתי פה היא רק להתמודד עם הטענות השגורות היום בפי רבים מעולי ההר (לא מתלמידי חכמים), שכביכול בעניינים כאלו, משום מה, כלל לא צריך לשמוע להדרכתם של גדולי ישראל)". 

במהלך פעילות ההסברה שלנו, בנושא איסור הכניסה להר הבית, שמענו מספר תגובות מפתיעות. למשל:

"במקום חילול השם – אין חולקין כבוד לרב"

במילים אחרות: אני מבין שמציאות הערבים על ההר היא חילול ה', ואני יודע איך לתקן אותו, והרבנים לא. ממילא, אין חיוב לשמוע לרבנים בעניין זה. שימוש במאמר חז"ל זה, כדי להסביר למה לא צריך לציית לפסק הלכה מסוים – זהו עיוות חמור של דברי חז"ל!

"גדולי הדורות לא למדו את הסוגיה לעומקה, ולכן היה להם נוח יותר לאסור"

במילים אחרות: הרבנים הם לא למדנים כמוני. הם סתם עצלנים\פחדנים. מזל שיש אנשים עם אומץ-לב-תורני, שגילו שבכלל אין שום חשש בעליה, ולא מפחדים "לשחוט פרות קדושות".

"זה לא איסור הלכתי, אלא פוליטי\השקפתי"

במילים אחרות: כשהרבנים כותבים בפסקי הלכה "אסור", או חותמים על כרוזים האוסרים את העליה, אין כוונתם ממש "איסור הלכתי טהור", אלא זה נובע מענייני השקפה\אמונה, שבהם, משום מה, אין צורך להקשיב לרבנים.

(למשל, ידועים דברי הרב קוק זצ"ל בתשובה (ההלכתית!) ב'משפט-כהן' (סי' צו) שדווקא שמירת הריחוק מההר מקרבת אותנו אליו. לצערנו יש כאלה שמתייחסים לדברים אלו כאל 'וורט' יפה של סעודה שלישית, אך לא כמשהו מחייב).

"אמנם רב גדול פלוני אסר, אך זה רק כי הוא לא רצה להתיר להמון, אך ליחידים הוא התיר\חייך\לא גער"

במילים אחרות: כשהרב אומר "אסור", הוא לא מתכוון ברצינות למה שהוא אומר, אלא פשוט אין לו כח להתחיל "לעשות חילוקים". ולכן, כשאני שאלתי אותו, הוא לא ממש גער בי, וממילא זה מסביר למה אני עכשיו מעודד את הרבים עליה להר… בקיצור, לא צריך להקשיב למה שהרב אומר לציבור, אלא נעלה כולנו כ"יחידים".

"אם הרב היה חי היום, היה משנה דעתו"

במילים אחרות: מהרגע שהרב נפטר, דבריו הנחרצים והחד-משמעיים כבר לא רלוונטיים, כי תמיד אפשר לטעון שהמציאות השתנתה.

"מצוין שהרבנים אוסרים. כך הם סדרי הגאולה, מתחילים מהתעוררות העם. כמו שהיו רבנים שאמרו לא לעלות לארץ…"

במילים אחרות: בענייני הגאולה התורה לא רלוונטית, וכבר אין שום משמעות לפסקי הלכה (ח"ו). אדרבה, בענייני גאולה – החבר מהסניף, באינטואיציה הטבעית שלו, מבין יותר מהרבנים, (גם אם הם מדברים על חששות של איסורי כרת חמורים).

ההשוואה הזו מקוממת מאוד: א. בעלייה לארץ אין שום איסור, לעומת העלייה להר שאסורה מבחינה הלכתית, לפי רוב ככל גדולי ישראל בדורות האחרונים. ב. זה לא נכון! לא לחינם האריך הרצי"ה לבאר שרוב גדולי ישראל לא התנגדו לציונות (עי' שיחות הרצי"ה, א"י, עמ' 211-245). זו טענה חמורה מאוד. אדרבה, האומרים כן מגלים על עצמם שגם אל בנין ארצנו הצטרפו לא כתלמידי רבותינו, שלימדונו סדרי גאולה בדרך הטבע, אלא כתלמידי הציונות החילונית.

עקירת הבסיס של מסירת התורה שבעל פה

כך קורה, שגם אחרי שמציגים ומבארים את הדברים המוחלטים שאמרו גדולי ישראל על איסור העליה להר הבית, תמיד עלולה לבא בסוף מין טענה כזו, ש"עוקפת" את הויכוח ההלכתי. הצד השווה בכל הסיסמאות הללו הוא, ששימוש בהן כאמצעי לנטרול החיוב לשמוע לרבנים, ממש עוקר את הבסיס של יסוד מסירת התורה שבע"פ!

לדאבוננו, סברות חמורות אלו שגורות בפיהם של רבים מהפעילים לעידוד עליה להר, ואף הם מפרסמים אותן בבמות שונות, אפילו בחוברות "הלכתיות". יתרה מזאת, הם גם משתמשים בהן כתירוץ לעשיית המון מעשים האסורים אפילו לפי הרבנים המתירים כידוע.

האם אין אלו מעין סברות רפורמיות, במילים מכובסות?!

חייבים פעם אחת ולתמיד להסיר את הלוט מדעות חמורות אלו, ולקרוא להן בשמן. אם לא, מי יודע מה יהיה השלב הבא? שמא בקרוב נראה גם מאמרים בעד ביטול מנהג איסור קטניות בפסח או אולי אפילו ביטול צום יום כיפור, בטענות ש"זה לא מתאים לדור של גאולה", "כך סדרן של מהפכות. אנחנו נתחיל לאכול ביום כיפור ואחרינו יבואו גם הרבנים".

אין מונופול על הכיסופים למקדש

אינני מזלזל ברצון האמיתי והחשוב של "פעילי הר הבית" לראות כבר את בית המקדש בבניינו. אך אי אפשר שלא להתקומם על הניסיון שלהם לקחת מונופול על הכיסופים למקדש, תוך כדי האשמת כל הרבנים שאסרו ושאוסרים את העלייה בכך שהם פחות מצפים לבניין המקדש.

גדולי ישראל כספו והשתוקקו לחזות בבית המקדש על מכונו לא פחות מאנשים אלו, אך הם אמרו – לא זו הדרך! הם קבעו שחילול קדושת מקום-בית-חיינו רק מרחיק אותנו ממנו!

"מורא רבך" ו"מורא מקדש"

"נמשלו ישראל לעוף – מה עוף אינו פורח בלי כנפיים, כך ישראל אינם יכולים לעשות דבר חוץ מזקניהם" (מד"ר שמיני).

ברוך ה', שלא הפקיר אותנו ח"ו – יש גדולי תורה בישראל! לא נולדנו על הירח, ואיננו צריכים להתחיל את התורה מחדש. הבה נמשיך את הציונות של רבותינו זצ"ל. מהגר"א, דרך גדולי עולם תלמידי ר' עקיבא איגר והחת"ס, עד הראי"ה קוק ובנו הרצי"ה, הגר"א שפירא, הגר"ש ישראלי והגר"מ אליהו ועוד רבים.

הם אמרו והם אמרו. הם אלו, שמכח תורתם הורו לנו ליישב ככל האפשר, את ארצנו הקדושה, והם הם שהזהירונו מלהיכנס לכל שטח הר הבית, עד שנזכה לנבואה ולביאת המשיח. ("אסור לכל אדם להיכנס לשטח הר הבית… והוא מהאיסורים החמורים, הקיים עד ביאת משיח צדקנו" [החלטת מועצת הרה"ר משנת תשמ"ו, בראשות הרב שפירא והרב אליהו זצ"ל]).

נאזין לדבריהם בקשב רב, לא נחפש מסלולים לעקוף אותם. כך, ורק כך, נשמור על קדושת מקום מקדשנו, ונזכה ע"י כך לעלות אליו כולנו, בביאת משיח צדקנו, בב"א.

==

אברהם ליפשיץ הוא חבר ארגון מורא מקדש.