דעות

אם אנחנו רוצים כציונות דתית להיות חלק מהעולם היהודי הקהילתי. כדאי שנעמיד בראשנו רבנים עם נשמה, עם אהבה לתורה ולציבור – במקום האהבה לפילפולים אקדמיים ולתאוריות ריקות מיהדות

בבית מדרשו של שם אין ספרים, גם דפי מקורות וסוגיות הלכתיות אין שם. בבית מדרש זה, הנמצא בשלהי תקופת "אלפיים שנות תוהו", עוסקים בבירור מגמות ותהליכי עומק

הבקורת הגדולה על גדעון סער מופנית בעיקר לתזמון בו הוא בחר לצאת נגד נתניהו. אך כשבוחנים את התנהלותו בשבוע האחרון, מגלים שהתזמון הוא רק חלק מסדרת טעויות של סער שעשויות לחרוץ את גורלו הפוליטי

השקט שנשאר מכחול לבן, ההימור המסוכן שלוקח אריה דרעי ואיך השפיעה המורכבות של מנדלבליט על כתב האישום נגד נתניהו? הכתבת הפוליטית של סרוגים עטרה גרמן בסיכום שבוע

כמה חשוב שהאומה הישראלית תהיה לא רק רוחנית אלא גם תשלוט על האמצעים הכלכליים, שיאפשרו לה את העצמאות הכלכלית, כי בלעדיהם היא תהיה תלויה בחסדי הגויים, והעצמאות הזו כדאית גם אם הדבר מחייב 'ימי מילואים', 'מס הכנסה', ושאר חובות

אהבת אמת נבחנת בהמשך הדרך הארוכה. אברהם עובר עשרה ניסיונות. וכך גם אנחנו. זאת אהבת עולם. הזוגיות היא השורש והתכלית והכל אפשרי

מגיעים רבנים המודים ברשעות אליה אנו נחשפים, מודים בזכויותיו העצומות של ראש הממשלה, בתרומתו האדירה לעם ולמדינה, ומה הם מציעים לו? צא מהתמונה, יזקפו לך כל זכויות הברית הישנה, ונוכל לכרות ברית חדשה

דורון בלוך תלמיד כיתה י"ב התלבט האם בכלל לצאת למסע למחנות המוות בפולין, בגלל שלא צריך לטוס לחו"ל כדי ללמוד על השואה ולא צריך לדרוך שוב על אדמת פולין, אלו הרשמים איתם הוא חזר

האם לרשות החוקרת, זו שמופקדת על הכנת חומר הראיות והבאתו לבית המשפט מותר לבצע תחבולות, מותר לשקר, כדי להגיע לתוצאה שהם חפצים בה, האם בשם התוצאה הצודקת כל האמצעים כשרים? האם בשם חקר האמת מותר לרשות החוקרת לנקוט מעשים אסורים?

לאחר שהרב חיים נבון קרא "אדוני ראש הממשלה, נראה שזה נגמר. הפסדנו. לא הפסדנו בבחירות; הפסדנו אותך" אומר אור רייכרט "הסיפור פה הוא לא ביבי. הוא על המדינה. ביבי הוא רק תסמין"

ההצהרה של שר הבטחון נפתלי בנט על ריצה עצמאית של 'הימין החדש' גם בבחירות הבאות, אינה מקרית. בנט יודע שהתזמון משחק לידיו, ובניגוד לפעמים הקודמות הוא אינו מתכוון לפספס אותו

אני קורא בדרישה משותפת לרתום יחדיו אנרגיות חדשות למען כולנו, עבור העתיד המשותף. זה הזמן והחובה שלנו לשקם את הכל ולבנות יחדיו חברה אחרת, טובה יותר, ערכית יותר

אל תגידי "לי זה לא יקרה", כי אלימות מתחילה מהדברים הקטנים. המנחה מוריה שמעון בטור חשוב שיעזור לך לזהות גבר אלים ולברוח לפני שיהיה מאוחר מידי | טור מסכם ליום המאבק הבינלאומי לאלימות נגד נשים

גביזון מדן זה מקסים, אבל לא לשם אני שואף, אני שואף לכך שעם ישראל ירצה בשבת, יהיה מושקע בשמירתה. שהשבת תהפוך מעול לעצה וצוותא עם מה שהיא מציעה. האם זה קצת ישנה אותה בפרקטיקה? האם יהיו שבתות הרבה? אולי

אלימות נגד נשים היא תופעה קשה, אבל בתוך התופעה הקשה הזאת, ישנה עוד תופעה אשר מושתקת מתוך כוונת תחילה, וקשה לא פחות – האלימות נגד נשים ונערות יהודיות מצד בן זוגן הערבי. האינתיפאדה השקטה

יום המאבק לאלימות נגד נשים יחלוף בקרוב, אבל האלימות תמשיך אם היחס של החברה לעניין לא ישתנה. דוברת עמותת "קולך", עינת ברזילי מסבירה בטור מיוחד לסרוגים למה המאבק וזעקת ארגוני הנשים נגד התופעה הקשה היא הדבר הכי רחוק מלהיות רק "עניין של פמיניסטיות"

אירועי סוף השבוע האחרון חושפים מעל הכל את המבוכה העמוקה בה שרויה הציונית הדתית. דווקא בשבוע בו השבת נרמסת תחת גלגלי האוטובוס הציונות הדתית נקרעת בשאלת חפותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו

קריאתו של הרב חיים דרוקמן לציבור הסרוג והכללי, להגיע להפגנת התמיכה בנתניהו, מלמדת על הציר החדש של לשכת נתניהו – כביש עוקף הבית היהודי

בימים כתיקונם טוב וראוי שכל אחד יאחוז שלט ויביע דעתו בכיכר העיר. אבל הימים אינם כתיקונם. תחושת השיתוק, המבוי הסתום, וההאשמות ההדדיות, יוצרים תסכול וזעם שעלול להציף אותם ואותנו בנחשולי שנאה