מאז נפילת משטרו של בשאר אל-אסד, נדמה היה שסוריה צועדת לעידן חדש. הכורדים בצפון ובמזרח המדינה, תחת הנהגת ה-SDF והמנהל האוטונומי, קיוו לשמר את החירות שקנו בדם מול ארגוני הטרור. אך המציאות בסוריה של 2026 טופחת על פניהם – ועל פניו של המוסר האנושי.

במרץ 2025, כשהנשיא בפועל אחמד א-שרע והגנרל הכורדי מזלום עבדי ישבו לשולחן המו"מ, עוד היה זיק של תקווה. המטרה הייתה הסדרה, אך ככל שהתקדם הזמן, התברר הפרצוף האמיתי של המשטר החדש. מעשי הטבח הנוראיים שביצע המשטר בעלאווים ובהמשך בדרוזים, הבהירו לכורדים: מי שמחסל מיעוטים ללא רחם, לא יכבד הסכמים של אוטונומיה. הכורדים, בפיקחות ובצדק, קיבלו רגליים קרות. הם הבינו שפירוק מנשק משמעותו גזר דין מוות.

כשהדיפלומטיה נכשלת, הטרור משתחרר

התגובה של א-שרע, בעידוד טורקי פעיל, לא איחרה לבוא. לפני כשבועיים חזינו במראות קשים מחלב: שתי השכונות הכורדיות האחרונות בעיר הותקפו, ואלפי אזרחים אולצו להימלט צפונה. המסר של א-שרע היה חד וחלק: "אם לא תתקפלו מרצון – נכריע אתכם בכוח".

התיאבון של דמשק רק נפתח. במתקפת בזק פלש הצבא הסורי לשטחי הכורדים בצפון-מזרח המדינה, כבש את א-רקה ודיר א-זור, והשתלט על משאבי האנרגיה והסכרים החיוניים. אך האסון האמיתי טמון בבתי הכלא: עם נסיגת הכורדים, נפתחו השערים. מאות, ואולי אלפים, ממחבלי דאעש – אלו שהעולם כולו רעד מפניהם ושארצות הברית הציבה פרסים של מיליוני דולרים על ראשיהם – שוחררו לחופשי בחסות המשטר.

האכזבה מטראמפ. איפה גרטה?

כאן נחשף הכשל הערכי העמוק של הקהילה הבינלאומית. הכורדים, שנלחמו כתף אל כתף עם הקואליציה המערבית נגד הג'יהאד הקיצוני, מוצאים את עצמם כיום כציד מותר.

ממשל טראמפ הנוכחי, המורכב ברובו מאנשי עסקים ונדל"ן, נראה כמי שבוחן את המזרח התיכון דרך חור המנעול של רווח והפסד. בעודם חולמים על הקמת מגדלי יוקרה בדמשק והשקעות הון בבירות האזור, המיעוטים הנרדפים הופכים עבורם להערת שוליים בחוזה עסקי. זוהי בגידה בערכים המשותפים שהנחו את המלחמה בטרור רק לפני שנים בודדות.

ואי אפשר בלי מילה על כל האירופאים שנלחמו למען הפלסטינים בעזה. עכשיו שהכורדים עומדים בפני מעשי טבח, כמו שראינו שנעשו בדרוזים בדרום סוריה, פעילי השלום וזכויות האדם שותקים. גרטה לא מוציאה משט סיוע ואפילו לא מצייצת בטוויטר. כשזה לא ישראל – לאף אחד לא אכפת!.

חובה מוסרית וישראלית

מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לעמוד מנגד. מעבר לאינטרס האסטרטגי במניעת התעצמות ציר א-שרע ודאעש, יש לנו חובה ערכית ומוסרית לעם הכורדי. עם שחולק איתנו גורל של מיעוט במזרח תיכון עוין, עם שהוכיח אומץ לב והקרבה למען חירותו.

זהו הזמן לסיוע ישראלי – שקט או גלוי – ולהשמעת קול ברור בזירה הבינלאומית. הקהילה הבינלאומית, שעסוקה באובססיביות בקידום מדינה פלסטינית שסופה לייצר עוד טרור והרס, חייבת להפנות את מבטה לצדק האמיתי: הקמת מדינה כורדית עצמאית. זו לא רק זכותם של הכורדים, זוהי הערובה היחידה ליציבות אמיתית באזורנו.

אל לנו להשלים עם העוול ההיסטורי. אם לא נעמוד לצד חברינו בשעתם הקשה, מי יעמוד לצידנו?