כושר גופני

כולנו חיות בתסריט ידוע מראש; מערכות היחסים שלנו, התפיסות שלנו לגבי עצמנו, אמונות, שאיפות ואפילו תפילות; יש דברים שהתייאשנו מהם ואנחנו כבר לא נושאות תפילה עבורם, כי זה ה׳סרט׳ בו אנו חיות. אנחנו משמשות כמראה: מה שהמוח שלנו חושב, מתורגם בחיינו בצורת המציאות

על השאלות הללו אף מאמנת לא יכולה לענות במקומך. רק את יכולה. ׳הקשבה לגוף׳ זו מיומנות שמתפתחת על ידי הקשבה. הרגעים האילו, הלא פוטוגניים, הם בדיוק הנקודה ׳לעשות חושבים׳ וללמוד עוד משהו על היכולות שלנו. להבין איך הגוף עובד ומהם הגבולות שלו

אני מסתכלת על המתאמנות החדשות שלי ובא לי לומר להן לעצור לרגע. להשאר עוד טיפה ׳חדשות׳. שהתהליך שהן חוות הוא רק בתחילתו. מתחשק לי לספר להן כמה זה נעים להיזכר בהתחלה. איזו נוסטלגיה עולה בכל פעם שמסתכלים לאחור

מדוע את מגיעה לאימון? כיוון שספורט חשוב לבריאות, כי את מעוניינת להתחטב, אולי מהסיבה שאת פשוט זקוקה לרגיעה? בואי ללמוד כיצד תגיעי לשחרור מקסימלי

כשתסכימי לרגש לחיות בתוכך שוב, אולי תבכי, אולי תרגישי שוב חסרת מזל ותועלת, או שאף אחד לעולם לא יאהב אותך. זה יהיה לא נעים. זה יכאב, שכן הטיפול כואב לפעמים, אך זה יהיה הרבה פחות מפחיד. זה יחזק אותך

כיצד אתם ניגשים לאימון, בבגרות או בחוסר מודעות? מהי הנקודה בה יש לעצור והאם פעילות גופנית מסייעת לחיטוב בכל מחיר?

מהו אימון ״למבינים״ בלבד? כיצד המתנה משמימה יכולה להפוך לרגע מכונן? ואיך החודש הנוכחי בלוח העברי, יגרום לך להתחבר לעצמך?

האם שינוי דפוס חשיבה יגרום לך להתאמן יותר? כיצד ההרגשה הכללית קובעת את המראה החיצוני שלך, ולמה עד היום, טרם הרגשת שחרור אמיתי דרך הספורט?

מה הדבר שיש להפסיק באופן מיידי? לאיזה מקום מומלץ לנתב אנרגיה? ואיזו מחשבה תרים אותנו כשאנחנו נופלים?

מה הקשר בין יציבה באימון ליציבות בחיים, איזו השקעה תחזיר את עצמה בטווח הארוך, וכיצד מגיעים לאיזון בתוך עולם מלא קונפליקטים?

כושר גופני; קשה להשיג, קל לאבד. כמו בספורט, כך בחיים. כיצד משמרים הישגים? איך מתמודדים עם הפסד? והאם מותר לנו לוותר לעצמנו?