מחליטים לקחת אחריות

כושר גופני הוא מושג רחב הכולל בתוכו יכולות רבות, כשהעיקריות הן: סבולת לב ריאה, כוח שרירי וגמישות.

על מנת להשיג כושר גופני אנו עובדים קשה. יש אנשים שמאוהבים בפעילות הגופנית, היא החמצן שלהם, ויש אנשים שספורט עבורם הוא סבל ארוך ומתמשך. לאחרונים, מן הסתם, קשה יותר להתמיד, והסיכון שהכושר הגופני שלהם יילך לאיבוד, גבוה. (אם קשה לכם להתעמל, ובכל זאת עושים ומשתדלים, קבלו את הערכתי! זה נהדר, ועם הזמן תתחילו גם אתם להתאהב בפעילות; על איך ומתי, עוד נשוחח).

כושר גופני נקנה בעמל (חשבתם פעם שהמילה ׳התעמלות׳ היא משורש ע.מ.ל?). יש להתמיד באימונים ולהימנע ככל שניתן מהפסקות. במידה ונאלצתם להפסיד אימון, נסו להשלימו ביום הבא. במקרה של הפסקה ארוכה, כגון חופשה, השתדלו להתאמן גם במהלכה: הוסיפו הליכות רגליות, ומידי פעם, גם תרגילים שהינכם יודעים לבצע באופן מדוייק ונכון.

כעת אני רוצה לשאול אתכם: מה יקרה במצב שתאלצו להתחיל הכל מהתחלה? לדוגמה; נעדרתם מחדר הכושר במשך חודש, (לפי ד״ר איתי זיו, המערכת האירובית תרד ביכולותיה תוך ארבעה ימים, ומערכת השלד – שריר תגיב בין שבועיים לשלושה). איך תתמודדו עם המצב הזה? האם תחזרו לשגרת האימונים בהקדם, ותדביקו את הפער? האם הייאוש ישתלט עליכם, וכל כך תתבאסו מהמצב, שתעדיפו להרים ידיים? תיפרדו מהתקופה החביבה בנוסח: ״ספורט זה חשוב, אך לא בשבילי. ביי ג׳ים, היה נעים״?

העולם נחלק לשני סוגים של אנשים (הכי לא קלישאתי): אלו שלוקחים אחריות על מצבם ונסיבות חייהם, ואלו שמוותרים לעצמם – מחפשים את מי להאשים ומתקרבנים. אני מודעת לכך, שהמשפט הנ״ל עלול להישמע מקומם. ובכל זאת, בחרתי להשאיר אותו כך, ללא ניסוח מתייפייף, כי הילד עונה כשקוראים לו בשמו.

בחיים, אנו עוצרים בצמתים שונים.
יש את הצומת בה נולדת; איזו ילדה היית? אהובה, רצויה, מוגנת?
יש את צומת כיתה א׳; איך נשמרה אצלך חוויית הלמידה? הצלחת? היית ילדה מקובלת?
יש את הצומת בה העזת לראשונה לספר סוד; שמחת על ההחלטה שלך? הצטערת עליה?

נסי להזכר בנקודות משמעותיות בחייך; האם את מזהה חוויה קשה שחוזרת על עצמה שוב ושוב? למשל, תחושת חרדה בכל פעם שאת נכנסת לקשר? ייתכן שבמשך הזמן, אימצת דעה שלילית שמונעת ממך להתקדם, לדוגמה: ״אני לא נשית״; ״אסור לתת אמון באנשים״.

כשהייתם קטנים נפגעתם. אולי גם בכיתם בלילה, כשאף אחד לא ראה. אולי עד היום הלב נצבט כשהמוח נזכר. אבל די. מספיק. לא עוד. כיום אתם במקום אחר. יש לכם כישורים ומקצוע, ואולי גם ילד ואהבה. אתם כבר מבוגרים.

אך האם גם בוגרים? האם הינכם מסוגלים לקחת אחריות על החיים שלכם, ההתמודדות, המחיר שאתם משלמים? לעמוד מאחוריי המעשים והתוצאות ולומר: ״אני האחראי״?

הפסיקו לשבת בכסא הקורבן!

אתם צודקים. אך מענישים רק את עצמכם. מונעים את ההתקדמות, הפריחה, ההישג. למה שתעשו זאת?
חדלו.

אמרו לילד שבכם, שעכשיו הכל בסדר. המבוגר שגדלתם להיות ייקח אחריות על מה שיקרה מכאן ואילך. וגם אם שוב, חוויה מכאיבה תצוף, היא תקבל מקום. מסויים. בתוך השדה הגדול שתצמיחו בו הצלחות ואמונות חדשות.

עצמו עיניים. תנו לחוויה מעצימה לעלות בזכרון, והתירו לה למלא אתכם.

רק אהבה.
======================================
אלישבע אריה – בן חמו, מדריכת ספורט, מחברת את עולם הפיטנס לחיי היומיום.