מתאהבים בפעילות גופנית – צעד ראשון

לאחר מספר טורים שעסקו ביתרונות הכושר הגופני, הגיע הזמן לענות על שאלת המאה: כיצד מתאהבים בפעילות גופנית?

לכאורה, יש לנו את כל הסיבות להנות ממנה: היא מעלה את מצב הרוח, תורמת למראה צעיר, מרעננת ומחטבת; מדוע, אם כן, קשה כל כך להתקלף מהספה ולצאת לאימון?

התשובה לשאלה תבוא במספר שלבים. בואו נתחיל בצעד ראשון.

הכל בראש – שליליות OUT, חזון IN

לא אחדש אם אומר, שצורת החשיבה מכתיבה את ההישגים והכשלונות בחיינו. למרות זאת, אני נוטה לחשוב כי איננו מעריכים כמה עוצמה טמונה בכוח זה.

בחורף הקודם התנסיתי לראשונה בסקי. ובהתחלה כמו בהתחלה, היה לי קשה. נסעתי לחופשה, עם בנות שבניגוד אליי, התנסו בגלישה בעבר.

בבוקר הראשון, חשתי חוסר ביטחון כשהתחלתי להחליק בזהירות. זה היה מהנה. לשניה. אך פתאום, ללא הודעה מוקדמת, התחלתי לצבור מהירות. לא ידעתי כיצד לשלוט בה. ניסיתי לעצור ללא הצלחה. לאחר כמה רגעים ארוכים, בהם נעתקה נשימתי, נפלתי.

כגולשת מתחילה, חוויית הנפילה זכורה לי כמתסכלת ביותר. טבעתי בתוך מרבד שלג עצום, כששתי רגליי, הנתונות במגלשיים, נחו לצידי בזוית בלתי אפשרית. היה לי קשה לזוז. כל תנועה הייתה מסורבלת ודרשה  ממני כוח רב. במאמצים כבירים, הצלחתי להתרומם. סליחה, כמעט הצלחתי. שכן, תיכף ומיד, שוב מעדתי ונפלתי.

התחושה הייתה קשה. הייתי מתוסכלת מאוד. הרגשות השליליים מילאו אותי. כעסתי על החברות שלי,  שהבטיחו שאסתדר בקלות, התביישתי בעצמי, שלמרות שאני עוסקת בספורט, שיווי המשקל שלי לא הוכיח את עצמו. ובכלל, הרגשתי מגושמת לתפארת.

באימון, אנו עלולים להתקל בקושי: קואורדינציה טעונת שיפור, נשימה קצרה, או סתם חוסר שביעות רצון מהדמות שנשקפת מהמראה.
שאלה לי אליכם: מה אתם אומרים לעצמכם במצבים כאלו? אילו מחשבות מציפות אתכם? האם הינכם כועסים? מתביישים בעצמכם?

נחזור אליי, גולשת מבואסת, באתר סקי משגע ומושלג. הבטתי סביבי, על הגולשים המופלאים שדהרו במדרונות, והחלטתי לתת לעצמי הזדמנות שניה. בעזרת חברה, למדתי טכניקה בסיסית שהקנתה לי ביטחון. ביום הבא, שכרתי מורה שהעניק לי כלים נוספים.

שהינו באתר למעלה משבוע. למרות ההתחלה הקשה, חופשה זו זכורה לי כמהנה במיוחד. הודות לסקי, הספורט המדהים, שגיליתי. אך לא רק הודות לכך.

התהליך שהתהווה בי, מתחילת הטיול ועד סופו, היה מופלא. למדתי, שברגע שאני מבזבזת אנרגיה על כעסים, האשמה ושאר ירקות, אני לא משאירה לעצמי כוחות להתקדם. ראיתי בחוש, שרק כאשר שחררתי את השליליות, הצלחתי לגלוש. באותו רגע מכונן התחלתי לעוף על עצמי. פשוטו כמשמעו.

חוויה זו העצימה אותי. גם היום, במרחק של שנה מהמקרה, כשאני מרגישה את טבעת החנק של הנגטיביות, מתהדקת סביב חזי, אני משחררת נשיפה ארוכה. נותנת לכל הקיטור לצאת. ומתמקדת במטרה שאני רוצה להשיג.

להתקדם אל החזון

הצעד הראשון בדרך להתאהבות בפעילות גופנית, הראשון והמשמעותי, בדרך שאין ממנה חזרה, הוא להשתחרר מרגשות שליליים.
דבר ראשון – סורו מרע.
בחרו את המטרות שלכם. הגדירו לעצמכם יעד. בנו חזון פרטי משלכם.
השאירו את השליליות מאחור, אל תבזבזו עליה זמן ואנרגיה, התקדמו, המשיכו הלאה.

האמינו ביכולותיכם. בכוח המחשבה והרצון.
ואם אתם מרגישים למטה, זכרו שמשם אפשר רק לעלות.

עופו על עצמכם.

בשבוע הבא יתפרסם טור שיעסוק בצעד השני. הישארו מעודכנים.

======================================
אלישבע אריה – בן חמו, מדריכת ספורט, מחברת את עולם הפיטנס לחיי היומיום