הגוף שלך מדבר ביג טיים: הקשיבי לו בפעם הראשונה

מהו תפקידה של מדריכת הספורט? לאמן, כמובן, לאתגר את המתאמנות בהתאם לרמה המתאימה ולהנחות את התרגילים בצורה ברורה ומובנת.
במנחים מסוימים המתאמנת לא רואה את עצמה, ולכן על המדריכה להשתמש בהסבר ברור. לצורך הדוגמה, בתרגיל שכיבת סמיכה, הטעות הנפוצה היא לפספס את כפיפת המרפקים ולהוריד את פלג הגוף התחתון תחילה. על כן, הנחיה טובה תהיה: ״שמירה על גו ישר: גב עליון ואגן באותו הגובה״.

יחד עם זאת, תהיה המדריכה מלומדת ככל שתהיה, היא אף פעם אינה יכולה לשים את עצמה במקומה של המתאמנת. עם כל הכבוד לניסיון, אין לה אפשרות להרגיש את מה שהמתאמנת מרגישה.

ואסביר: כמדריכת ספורט, מתפקידי לתת הנחיה מקצועית ובמידת הצורך גם לתקן ולהציע מנח חלופי, יחד עם זאת, מחובתי לאפשר למתאמנות שלי ללמוד את הגוף שלהן ויכולותיו בעצמן ולאו דווקא להאכיל אותן בכפית.
למשל, בתרגילים ששוכבים על הבטן, העורף עלול לקבל עומס גדול, לכן אמליץ להרים את הראש ולא להשאירו על המזרן, בנוסף אתבל את ההנחיה באמירה כמו: ״המנח מעט רגיש לזוקפי הגו ועל כן כדאי לנסות להגיע לנקודה הנכונה על ידי הקשבה לגוף״.

חשיבות ההקשבה לגוף

ההקשבה לגוף היא מחוייבת המציאות. לא משנה כמה המאמנת שלך טובה, עליך לדאוג כל הזמן להקשיב לגוף שלך:
נוח לך?
כואב לך?
איזה סוג כאב את מרגישה?
התאמנת מספיק להיום, או שהגוף שלך מסוגל לעוד?
על השאלות הללו אף מאמנת לא יכולה לענות במקומך. רק את יכולה. ׳הקשבה לגוף׳ זו מיומנות שמתפתחת על ידי הקשבה. ועוד הקשבה. ועוד אחת. על מנת לרכוש אותה צריך סבלנות וקבלה. קבלה עצמית בימים שאת מלאת אנרגיה ובימים שאת חלשה ואין לך כוחות להגיע לעבודה, שלא לדבר על לצאת לאימון. קבלה עצמית כשתכננת ערימה של תוכניות ובסוף היום נשארת עם התכנון בלבד. הרגעים האילו, הלא פוטוגניים, הם בדיוק הנקודה ׳לעשות חושבים׳ וללמוד עוד משהו על היכולות שלנו. להבין איך הגוף עובד ומהם הגבולות שלו.

שתי דרכים להתמודדות – ארוכה שהיא קצרה, או קצרה שהיא ארוכה
הגוף שלנו מדבר כל הזמן, יש לנו שתי אפשרויות: דרך ארוכה שהיא קצרה – להקשיב לו; ודרך קצרה שהיא ארוכה – להתעלם.
כשאת מקשיבה לגוף שלך, ייתכן שזה יגרום לך ״לאבד״ מעט זמן: אם מדברים על אימון, תגיעי לרמה הגבוהה יותר של התרגיל אחרי כמה שבועות, או אפילו חודשים, אך השכר בעינו עומד: כשתתרגלי ברמה הגבוהה, באמת תהיי ברמה הזו ולאורך כל הדרך את תתקדמי. אמנם לאט, אך בטוח.
ואילו, כשתתעלמי – אז נכון, את תרוצי במשך שעה, שלוש פעמים בשבוע, על ההתחלה, אך זה לא יחזיק מעמד. אם לא התחלת בהדרגה את גם לא תתקדמי, אלא תחזרי כל הזמן לנקודת ההתחלה.

ומכיוון שחיינו לא סובבים (רק) סביב חדר הכושר, ניקח את הדברים צעד קדימה: כשתגיעי אל צומת מסויימת בחייך, בה תצטרכי להכריע מה טוב בשבילך, מה נכון לך ובאילו חיים את מעוניינת, זכרי שהתשובה נמצאת אצלך.

אל תכתתי רגליים אצל אנשי מקצוע ומורי הוראה,
אל תשימי מבטחך אצל כאלו שאת מחשיבה אותם חכמים ממך,
ואל תטריחי את עצמך בהתייעצויות עם ׳בעלי נסיון׳.

המקרה שלך, כמו הגוף שלך, הוא רק שלך. התשובה, מאז ומתמיד הייתה ותהיה אצלך. וכל מה שמוטל עליך הוא לבחור בדרך הארוכה, שאם תהיה קשובה לעצמך, היא תתברר כממש קצרה.

גופך, נפשך וחייך
יודעים הכל
ומדברים ביג טיים,

עשי לעצמך טובה –
הקשיבי בפעם הראשונה.