המטלה להיום: לחוות את הרגע

שאיפה, הידיים עולות אל מעבר לראש, התארכות.
נשיפה, הידיים חוזרות לצידי הגוף, צלעות קדמיות נסגרות אחת אל השניה.
ושוב שאיפה, בית החזה מתרומם,
נשיפה, הבטן נאספת.
עמוד השדרה מתארך.
כך אני מתחילה את שיעור הפילאטיס עם קבוצת הבוקר שלי.

להיות בנוכחות מלאה כאן ועכשיו

פילאטיס הוא אחד האימונים האהובים עלי, זאת הודות לעקרונות השיטה שעליה מתבסס. השיעור משלב עבודה מדוייקת של שרירי הליבה, יחד עם נשימה והתארכות, ייצוב ושליטה לצד זרימה.

ישנו רפרטואר תרגילים קבוע שחוזר על עצמו ומאתגר את המתאמנים בדרגות קושי שונות.
בנוסף, האימון מתייחד בחיבור בין רוח, גוף ונפש. על מנת לתרגל פילאטיס בצורה נכונה, יש להתרכז.

הכל קורה בעת ובעונה אחת: הנשימה, התנועה, הייצוב, ורק אם מחברים את המחשבה לפעולות הגוף, ומתנתקים מכל הסובב סביב, מצליחים לתאם בין המערכות השונות ולהגיע לחיזוק פנימי, פיזית ונפשית.

אני נוהגת לומר שפילאטיס הוא אימון ל״מבינים״ בלבד. ככל שמתאמנים יותר, מפנימים את האיכות שקיימת בשיטה.

יתכן שזו הנשימה  לאורך האימון, הדיוק התנועתי והריכוז שגורמים לניתוק מכל הטרדות, אולי המכלול השלם.
בסיום השיעור, המתאמנות שלי יוצאות אדם חדש, משוחרר ואופטימי יותר, מכיוון שבשעת האימון הן חיות את הכאן והעכשיו.

הן לא חושבות על המטלות שמחכות להן, הן לא עסוקות בתרגיל הבא. הן גם לא פנויות לכל אלו. ההוויה שלהן מתמקדת רק בכאן ובעכשיו, הנוכחות שלהן מתומצתת לרגע מסויים בלבד. רגע התרגול.

לחיות את החיים במלואם

מתי בעת האחרונה חווית דבר כזה? מתי חיית את הרגע, היית כל כולך במקום מסוים, בגוף, ברוח ובנפש?
אני רוצה שניגע בחלומות שממתינים להגשמה, בקופסת המשאלות שטרם התממשו.
מה יש בקופסה שלך?

בקופסת המשאלות שלי יש שאיפה לחוות כל רגע במלואו. לנשום לקרבי את ההוויה שסביבי, את מציאות חיי.

יותר משרוצה להגשים חלומות חדשים, אני משתוקקת ליהנות ממה שכבר קיבלתי.לחגוג את ההגשמות שהיו לי עד כה.

אני לא רוצה לרוץ משלב לשלב ללא הבחנה, לא מעוניינת להתאים את עצמי לנורמות המקובלות, בלי להרגיש חיבור למעשיי.

בעבר, כרווקה בת עשרים וחמש, קיבלתי אינספור איחולים וברכות לזיווג. לא פעם חשבתי שלאנשים מסויימים קשה להבין שגם בחורה רווקה יכולה לחגוג את חייה.

קיבלתי מין ווייב כזה, שקשה לראות אותי בלי חתן, שאני מעוררת דאגה ולחץ בקרב חברים ובני משפחה.
אני בטוחה שאיני היחידה. הנושא הזה של ״עוד לא התחתנה״, ״עוד לא בהריון״, ״עוד לא קנו דירה״, (כל אחת מוזמנת להוסיף מחייה שלה), כל כך מיותר.

אם אתם מתחתנים רק בשביל הטייטל, ולא כי מצאתם את האדם המתאים – מה הטעם? אם את מתחילה ללמוד רק בגלל שלהורייך חשוב שיהיה לך תואר, תהיי בטוחה שגם את הדבר הבא תעשי רק כי מצפים ממך, ולא כי את באמת רוצה.

לכל רגע בחיינו יש ייעוד. לא תמיד הוא תואם את הנורמות, מידי פעם מתחכך במוסכמות, אך בכל מציאות הוא ראוי לחוויה מלאה ושלמה.

אנחנו בעיצומו של חודש שבט, תקופה של שקדיה פורחת, זמן של חגיגת פירות וטעמים ארצישראליים. הגיע הזמן לצאת אל השדות הירוקים, ליהנות מהטבע ולהתייצב בכאן ובעכשיו, ברגע הזה.
בואו נזכר בכל הדברים שהגשמנו עד כה. בכל הניצחונות שחגגנו, בכל ההפתעות הקטנות שיצרו חיים שלמים. בואו ניתן לכל אלו להיות נוכחים בחיינו. למלא אותנו.

וכשדעתנו תהיה פנויה, דברים טובים יצליחו לגעת בנו. כי כשאנחנו משוחררים, אנחנו כלי קיבול. טוב נמשך לטוב, כמו פרפר אל האור, כמו דבורה אל הצוף.

ועד אז,
שאיפה נשיפה
וכוס מים.

======================================
אלישבע אריה – בן חמו, מדריכת ספורט, מחברת את עולם הפיטנס לחיי היומיום