הרב שמעון בן שעיה

הרב שמעון בן שעיה, מתייחס לסערה שעוררו דבריו של הרב יצחק יוסף, נגד תלמידי ישיבות ההסדר, ונזכר בדברים שהרב טאו אמר לפני עשרות שנים

הרב שמעון בן שעיה, מתייחס לפוסט של הרב אברהם סתיו בנושא מיניות ורווקות מאוחרת, ומותח עליו בקורת: "לא זאת הדרך לבנות את רוח האומה"

העיסוק בסוגיות של צניעות, למרות ההכרח לתת לכך מענה ראוי, נדמה שהפך בשנים האחרונות בקרב הציבור למעין אובססיה בעיסוק היתר בהן. הגיע העת לעסוק בטוב, בקודש, בתום ובטוהר ולשם לכוון ולרומם את עצמנו וצעירנו

נקודת המבחן בסוגיה זאת ודומותיה היא האם ערכיה והלכותיה של תורה מוגדרים בפני עצמם והם אלה המגדירים ומעצבים את המציאות שבחוץ ונותנים לה מענה או שמא השאון וערכי הרחוב לוחצים ודוחקים לעצב תודעת פסיקה שתיישר קו עם תרבויות שונות וחולשות אנושיות

כאשר הופיעה הציונות, האדמו"ר החמישי היה בין גדולי ישראל שנקטו עמדות מאוד חריפות נגד, הוא החליט שהיא יותר מסוכנת מההשכלה וההתבוללות, כי לדעתו המשכילים יודעים שהם טועים, לכן יש סיכוי שיעשו תשובה, אבל הציונים חושבים שהם צודקים, לכן אין להם תקווה

הרב שמעון בן שעיה מגיב לדבריו של הרב יובל שרלו לפיהם אין לנסות להעניק פרשנות אלוקית לאירועי השעה: "תהא זאת ענווה פסולה והחמצת השעה, לטמון ראשנו בחול ולפספס את האומר האלוקי שקולו הולך מקצה העולם ועד סופו"

רבש"ע לא הניחנו בתקופה היסטורית זאת לחינם, מחובתנו לגלות אחריות קהילתית וציבורית מעבר לחוג הצר שלנו, הגיע העת לחדש חיינו ועולמנו הערכי ולבחון אותו מחדש: האם סדר היום שלנו קיבל תפנית לאור המצב ?מה אנו נותנים מכוחנו הן הפרטי והן הציבורי לקדם ולו במשהו את מה שקורה בעולמנו?

הרב שמעון בן שעיה מתייחס לפולמוס סביב השאלה האם יש להתיר לרווקים ורווקות בגיל מתקדם היתר בהלכות שמירת נגיעה: "מיד רצים לפרסם זאת בראש חוצות? היכן האחריות הציבורית"

איך יתכן שבשם הרגישות לסבל האנושי נרמסים ערכים בסיסיים לכדי השתקה והפחדת אנשי תורה וחינוך לבטא את עמדתם, ובאופן מוזר מצטרפים למקהלה זאת אף מבין חובשי ספסלי בית המדרש

כיצד ייתכן כי בשם הפרשנויות השונות של דברי הרב הלך הקיטוב והתרחב עד כדי שהאחר אינו רק "שוגה" אלא גם "מהרס"? האמנם לכך ייחל הרב כשכתב את אורותיו שנטפו מאור הקודש העליון?

אך בדרכי לעמידה מול בורא עולם מתערפלים ימי הוד אלו בתעמולת בחירות אגרסיבית ומזכירים לי שאף בצומת זה כוחות הטשטוש מסתערים עליי ללא רחם ואף כאן אני נדרש לגלות חוסן ואחריות

איני מתכוון לעסוק בהשפעת ההקשר המשפחתי של הרב בני לאו עם העניין וחלילה לא לערוך לו ניתוח פסיכולוגי רדוד מרחוק. לזכותו יאמר, כי הוא מגלה רגישות וכאב לדמעת העשוקים שלרבים נוח לברוח ממנה, ובנקודה זאת גם חולשתו

הרב שמעון בן שעיה קרא את מאמרו של הרב ראובן פיירמן בעלון 'עולם קטן'- בעקבות פרשת הרב טל- בו הוא קורא להנהיג גדרי צניעות נוספים על אלו שיש היום בהלכה

הקצנה דתית לעיתים עשויה להיות ביטוי אובססיבי הגנתי, השייך לתחום הפסיכולוגי נויירוטי של האדם ללא קשר ליראת שמים, ועשוי להיות אבן שואבת לטיפוסי אישיות מסויימים

האם בוגרות מדרשה שבחרו להתגייס מתוך אידאל של מצווה ליחידה קרבית, האם בשל כך אתן מחויבות מדאורייתא בשמיעת פרשת זכור מכיון שאתן לוחמות ולא כשאר נשים שאינן בנות מלחמה? הרב שמעון בן שעיה משיב

איננו יכולים לשפוט מה היה, אך נדרש לבחון מקרה זה ודומיו כחלק מתהליך חברתי שלם ולא למהר להסחף למגמה השקרית שמבקשת לרמוס עולם ערכי ולהראות העמים והשרים שהכל חסר ערך; לית דין ולית דיין, ולתת לגיטימציה לתרבות פוסטמודרנית נטולת הערכים המוחלטים ועל ידי כך להכשיר את השרץ התרבותי.

תפקידם של תלמידי החכמים הוא לסלול את ההבנה איך לממש את התורה על כל תביעותיה וליישמם בחיינו הפרטיים והלאומיים הכוללים בתוכם צבא, בטחון, משפט, פוליטיקה וכלכלה וגם בהדלקת נרות חנוכה. אך לא רק

הרב יעקב אריאל נטול אומץ פסיקתי?! אינו רואה את הנולד?! הלא מרבית הרבנים המקדמים את בתי הדין לגיור תחת כל עץ, היו סמוכים על שולחנו ימים רבים עד שבחלקם מעלו באמונו וחשו שגדולים הם ממנו וד"ל. מניין החוצפה והעזות לערער על גדולי ישראל?!