״שלושה כוחות מתאבקים במחננו בסוגיית הגיור״

סוגיית הגיור כיום מהווה את אחד מביטוייה הסמויים ביחסנו לגאולת ישראל ולדרכי וסדרי הופעתה בדורנו, דור הגאולה. הציבור המוגדר או מגדיר את עצמו כחרדי, חרד מפני ההשלכות ההלכתיות של הגיור ובצדק אך גם חרד מלקיחת אחריות ואומץ פסיקתי, ולכן מה שלהבנתו אינו מוגדר בסעיף בשולחן ערוך ולא ניתן לכימות הלכתי מובהק לא ניתן לגעת בו, וממילא הרי שזאת מעין הלכתא למשיחא שאינה מזקיקה מבחינתו מענה עכשווי, הבערה החברתית המשוועת לפתרון אינה בהכרח עומדת בראש סדרי העדיפות והדחיפות, את עולמו ממלאות סוגיות פרטיות פנים מגזריות, גלות.

מנגד עומדות גישות פרגמטיות בעלות ספקטרום השקפתי-ערכי רחב, החל בגישות פלורליסטיות כאלו שחייהם אינם בהכרח מונחים לפי ההלכה היהודית המקובלת אך מסיבות שונות חפצות בגיור ממלכתי ועד קבוצות רבניות שונות שבחלקם חפצות בתיקונה של החברה הישראלית כחלק מראייה גאולית.

קבוצה זאת חשה שעל כתפיה מונחת האחריות לפסיקה ציבורית כלל ישראלית כדי לקדם את פני הרעה ולהצעיד את החברה הישראלית לייעודה, אך גישה זאת לוקה בחסר בכפליים, ראשית הינה חותרת תחת האושיות הרבניות המוסכמות ובכך מערערת את הסמכות ההלכתית ובכלל זה הממלכתית ומנסרת את הענף הבסיסי שעליו תלויה המסורת הפסיקתית לדורותיה.

ועוד, על אף רצונה לטוב של גישה זאת, לא ניתן שלא לחוש כי תפיסתה מלווה תסכול וייאוש מדרכיו של רבש"ע בהצעדתה של האומה בחבלי גאולתה הסבוכים ק מ ע א … ק מ ע א, מבקשים הם פתרונות עכשוויים פרגמטיים ובכך לקצר את הדרך לרבש"ע בגאולת עמו גם ע"י העמדה בסיכון עיקרי תורה ואמונת ישראל ולנסר בלכידות הפסיקתית בעניין מהותי של ייחוס ולגרום ליצירת ספרי יוחסין בתוכנו ובכך הדרך קצרה ליצירת קרע באומה, כל השוואה לסוגיית גופי הכשרות והבד"צים וכיוב' פתטית ולא רלוונטית.

מנגד עומדים גדולי רבני ישראל ותלמידיהם שהם רוב מניין ובניין, הרואים במדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו המתפללים לכינונה השלם ועמלים ללא לאות לפעול עם אל בגאולת עמנו בכל מרחבי החיים.

מבינים הם, כי נמצאת האומה בפני סוגיה הרת גורל, אך כדי להכריע בה נדרשת פסיקה ציבורית רחבה של כלל רבני ישראל לדורותיהם (ולא איסוף מקורות חשובים ככל שיהיו אך אינם מבטאים עמדה הלכתית מרכזית), פסיקה שאחריה עומד עמוד השדרה לדורותיו , עמדה זאת תיכון רק ע"י הרבנות הראשית מיסודו של מרן הרב קוק זצ"ל ויתכן שנדרש לעוד שנים עד שתברר הלכה זאת על מכלול מורכבויותיה ולא בכדי שבמצבים רבים הדלת נעולה.

הביקורת המושמעת בשנים האחרונות על מוסד זה, אינה עורכת הבחנה בין כבודה של הרבנות כמהות העומדת מעל כל חליפות הזמנים לבין ביקורת נקודתית על ליקויים זמניים וחולפים של אנשים פרטיים ואחרי כל הביקורת היא ורק היא המוסד הממלכתי הרשמי לכלל האומה.

מבינים הם גדולי רבנינו שלא ניתן לכפות פתרונות הלכתיים ציבוריים במסווה של הלכה צרופה כאשר תשתיתה קנה רצוץ, וכי לא הכל ניתן לפתור כאן ועכשיו, גם אם יטיחו בהם שחסרי אומץ פסיקתי הם וטומנים את ראשם בחול, יודעים אנו שהאמת הגדולה והאחריות לדור ולתורת ישראל בראש מעייניהם. מבינים הם שכחלק מהבנה כוללת לאחריות ציבורית כלל ישראלית הינה מידת הגבורה והענווה המנחה את דרכם לא להיות מונעים מפרגמטיות או פופוליסטיות.

עולמה של הלכה ותורה נלמד ומתברר בתוככי בתי המדרש ורק שם ולא ברחובה של עיר, כבירור טהור החותר ללבן את רצון ה' בסוגיות החיים השונות הפרטיות והכלליות, ומשם יוצאת הוראה לעולם ולא להפך, מאידך אוי לה לתורה שהרחוב הגס מכונן ומשפיע על שיקול דעתה ועיצובה.

וכך היה בבית המקדש שמשם יצאה תורה אורה והוראה לעולם, החלונות היו צרים מבפנים ורחבים מבחוץ, וכך הלשון בתנחומא 'ויעש לבית חלוני שקופים אטומים'. אמר רבי אבין הלוי ברבי: את מוצא כל מי שבקש לעשות לו חלונות עושה אותם רחבות מבפנים וצרות מבחוץ, למה? – שיהיו שואבות אור, אבל חלונות של בית המקדש לא היו כך, אלא רחבות מבחוץ וצרות מבפנים, למה? – שיהא האור יוצא מן בית המקדש ומאיר לעולם. [תנחומא תצוה סימן ו'].

רואים הם מורינו את תפקידה של התורה לבנות ולעצב את הפרהסיה של החברה והעולם ולא להיות מושפעת ממנה מתוך חולשה אמונית, פסיכולוגית או שפיפות קומה הנאלצת ליישר קו כדי לזכות בלגיטימציה חברתית.

וכי מורי ורבי הגאון הגדול הרב יעקב אריאל שליט"א המשמש ברבנות יובל שנים, נטול אומץ פסיקתי?! אינו רואה את הנולד?! טומן את ראשו בחול (עפ"ל)?! אינו מבין את הסוגיות לאשורן?! הלא מרבית הרבנים המקדמים את בתי הדין לגיור תחת כל עץ, היו סמוכים על שולחנו ימים רבים עד שבחלקם מעלו באמונו וחשו שגדולים הם ממנו וד"ל. מניין החוצפה והעזות לערער על גדולי ישראל?!

אין בליבי ספק שמקדמי בתי דין מגמתם ורוחם לטוב! אך הטעות המהותית בה הם לוקים, כאמור, היא בנטילת האצטלה ללא שנדרשו והורשו לכך ע"י גדולי רבותינו ורבותיהם וכחולקים על רבני ישראל לדורותיהם.

מי ייתן וקריאתם של גדולי רבנינו תמצא מסילות לליבותיהם ויקבלו שכר על הפרישה ויפנו מרצם לרבדים אחרים ורבים בחברה בהם התיקון נדרש כמידתם.

==

הרב שמעון בן שעיה הוא מרבני 'דרך אמונה'