יום חמישי אחה"צ עת ישבתי עם מטופליי היקרים שחלקם מאותגרים בזהותם המינית, שלחו לי כמה חברים קישור לדבריו של הרב בני לאו, ושאלו לדעתי , אך רק יום שישי בנסיעה ארוכה דרומה, מצאתי זמן להאזין לדבריו, שומע וחש אי נוחות מגישתו הלוקה בחלקיות ומטעה הן הלכתית והן פסיכולוגית.

איני מתכוון לעסוק בהשפעת ההקשר המשפחתי שלו עם העניין וחלילה לא לערוך לו ניתוח פסיכולוגי רדוד מרחוק. לזכותו של הרב בני יאמר, כי הוא מגלה רגישות וכאב לדמעת העשוקים שלרבים נוח לברוח ממנה, ובנקודה זאת גם חולשתו.

• הרב לאו: כך הגבתי כשאמרו לי שאחי יצא מהארון

נקודת המוצא עליה מבסס את יחסו לעניין מתחילה מחולשת האדם וההקשבה לה ובהיות כן הרי ההקשבה והמחוייבות לרצון ה' הופכת למשנית. ולא זו בלבד, ההקשבה למאותגרי הזהות המינית מזקיקה גם בינת הלב ושימת לב לכמיהה הבלתי ממומשת חבויה ומודחקת בקפלי הנפש לנורמאליות, ולא רק לכאב העכשווי . אחריות רבה יש לנו כלפיהם, אחריות שלא מושפעת רק מהכאב ההווי כי אם ממה שנכון לעתידם ולעתידה של האומה.

נכון, לא תמיד ימצא פתרון לזהות המינית המיוסרת, אך היושרה מחייבת כנות. כנות היא לומר איני מבין ורק על הרגשתי ידעתי לספר. הלהט לתור אחר פתרון בכל מחיר מוציא את האדם מדעתו ומדעת קונו.

אך המטריד והמסוכן ביותר בדבריו הוא יצירת שיטה הלכתית או פסאבדו הלכתית המוחקת גופי תורה על בסיס חולשה ומצוקה של פרטים ואיני מסיר אחריות וקשב מכך, להיפך, אך לא בדרך זה נרפא את מכאובם של אחינו בשרנו. מענה למצוקה זאת, לא יכון על ידי אמירות כלליות ציבוריות גורפות וחלקיות, לכל כיוון באשר הוא. כל אדם מאותגר בזהותו המינית הוא עולם ומלואו בפני עצמו והכבוד והאחריות אליו דורשים לתת לו מענה מאוד אישי ברגישות ורצינות.

=======

הרב שמעון בן שעיה מלמד תורה במסגרות תורניות, פסיכותרפיסט ומטפל זוגי. הוא רב בארגון 'רבני דרך אמונה'