איך יתכן שתלמידי הרב קוק לא יודעים להתאחד?

מרגע היוודע התוצאות העגומות של הבחירות, שהיו צפויות למדי, כלל לא העסיקה אותי המחשבה על אופי ומבנה הרכבת הקואליציה או ההשלכות הפוליטיות הנגזרות ממעמדו של הציבור הדתי, למרות חשיבותן.

דעתי נתונה למשמעות הדברים, לסיפור ולמראה המלוטשת הניצבת למול עינינו למצבה של הציונות הדתית לגווניה; האם ניתן ללמוד משהו בדבר המתחולל במעבה דרכה ותפיסותיה של החברה הדתית כפי שסופר לנו בבחירות אלה על ידי תלמידיה, בניה ובנותיה לדורותיהם?

השאלה הקשה לפיצוח שנכתב עליה רבות, הוא הפער בין בוגרי הציונות הדתית ואלה הרואים עצמם חלק מציבור זה לבין כחם האלקטורלי בפועל.

התמיהה גדולה במיוחד היא כאשר רואים את רבבות בוגרי החינוך הדתי המשולבים באפיקים שונים ומרכזיים בחברה הישראלית אך לכדי הנהגה פוליטית, אמונית משמעותית אינם נוסקים.

דרכה של הציונות הדתית מורכבת, תפיסה המושפעת בעיקרה הגדול מבית מדרשו של מרן הראי"ה קוק זצ"ל. משנתו רחבה ועמוקה ללומדה ולהבינה אך משימה סבוכה שבעתיים להופכה לתורת חיים המאוגדת ומתורגמת למציאות החיים של ניהול חברה ומדינה לאחר גלות ארוכה, מרכז שיהווה יסוד כיסא ה' בעולם.

בשונה מתפיסות דתיות אחרות, הממוקדות בעיקרן בעולמו וקידומו הרוחני והמוסרי של הפרט וממילא הן פשוטות, מונגשות וקל יותר להסבירן, החידוש הגדול במשנת הראי"ה הוא בהיותה משנה רוחנית עם אופק גאולי חובק עולמות – גאולת התורה העם והארץ ומתוכם האנושות כולה.

מסתבר שעולם התורה ההוגה ונאמן למשנתו של הרב טרם השכיל לתרגמה לכדי תורת חיים שבכוחה להאיר ולהתוות דרך לרבבות עמך בית ישראל בתוככי התרבות העכשווית , כמובן בהתאם ליכולת הקיבול של כל אחד מהם ולצרכים השונים, כל חד לפום דרגיה דיליה.

חלקים נרחבים מתורת הרב נשארו בגדר שפה פנימית עם תכנים המובנים ליחידים. אמנם יש שיטענו שכך נכון, וכמו תורת הנסתר רק בודדים ראוי שיבינו את תורתו במלוא עומקה ורחבה. הסבורים כך, עושים לענ"ד עוול לתורה הגואלת שעליה מסרו הרב ותלמידיו את נפשם לצורך כינונה של האומה השבה לארצה ולעצמה.

בעיניי, תוצאות הבחירות בקרב הציבור הדתי לגווניו, מספרות לא מעט על הפער בין רוחב משנתו של הרב לבין קליטת תכניה בקרב שדרות החברה הדתית ובכלל ; ועל כך שלמרות הרבים ההוגים בה, טרם עלה בידינו לחברה ולהאיר את החיים הממשיים והפשוטים. להבנתי תורת הרב טרם הבשילה בתוכנו לכדי תורת חיים בהירה, ונראה כי גם לאחר עשרות שנות לימוד ועיון בספרי האורות, חלקים נרחבים מהחברה הדתית נותרו ספוגים בתורת גלות פרטית, תורה שאינה חותרת לתיקון עולם, תורה שהתייאשה מהחיים ועסוקה בלבצר לה את חלקה בעולם שכולו טוב וכל זאת על אף הציטוטים מספר ה"אורות".

אחד מהיסודות החורזים כחוט השני במשנת הרב, היא תורת האחדות הכוללת, אחדות הניגודים, יסוד זה הוא בין המנחים את דרכם של תלמידי חכמים, שלמרות בירורה הנוקב של הלכה וחילוקי הדעות שבה, הרי הוא מאפשר את עושר הגוונים המשלימים זה את זה ובסופו מרבה שלום בעולם, בבחינת מיניה ומיניה יתקלס עילאה.

הפיצול החריף שליווה אותנו במערכת הבחירות הזאת מעלה תמיהה גדולה על היישום של עיקרון זה במציאות שלפנינו. כיצד ייתכן כי לאחר כ 100 שנות לימוד ועיסוק בספרי ה'אורות', דווקא אלה האמונים על משנת הרב, לומדים ומלמדים את תורתו, לא הצליחו להתאגד לכדי אחדות אחת – שבאה לידי ביטוי במגרש הציבורי. כיצד ייתכן כי בשם הפרשנויות השונות של דברי הרב הלך הקיטוב והתרחב עד כדי שהאחר אינו רק "שוגה" אלא גם "מהרס"? האמנם לכך ייחל הרב כשכתב את אורותיו שנטפו מאור הקודש העליון?

כיצד ייתכן כי חלף אומר חייו של הרב קוק: 'אומה אני בונה', תלמידי תלמידיו נלחמים, מתגודדים ומתפצלים מכוחה של משנתו?

קטונתי מלהכניס ראשי בין גדולי וצדיקי תלמידיו אך כתלמיד המשמש בפני רבותיו, עיניי רואות תוהות וכלות איך אין הם מסבים לשולחן אחד וכל אחד מבצר ובונה חומה לשמר את 'אורותיו' לבל יכהו בחשכת האחר.

בשנים האחרונות התרבות האוניברסלית בכלל והישראלית בפרט, עוברות בירור נוקב עד לכדי משבר של הגדרת זהות. כחלק מבירור זה, ערכים בסיסיים שהיו מקובלים עד כה מתנפצים ותובעים מחדש את בירורם והגדרתם בהתאם לעולם פוסטמודרני מתחדש. התהליך הזה כואב ומטלטל אך כפי שלימדנו מרן הרב קוק משברים גדולים מצמיחים אפיקי גאולה חדשים אך בו בעת תובעים מאיתנו להשתחרר מתפיסות ומושגים שחלף זמנם, לעלות קומה ולרומם את המושגים.

בהתאם לכך, אם יורשה לי לומר בפני רבותינו, כחלק מבירור הזהות שהתרבות החדשה כופה על כולנו, כפי הנראה אף עולם התורה ובפרט בתי המדרש האמונים על לימודה של משנת הראי"ה, נתבעים לבירור מחודש של ערכי יסוד וחיים שאולי הוקהו עם השנים. ובפרט יש לברר את הפער הקיים בין השפה הפנימית של בית המדרש לבין החברה הישראלית בכללותה, ומדוע נוצר הפער הגדול הזה שלעיתים נדמה כי הוא מגיע לכדי מציאות של דיכוטומיה תהומית בין השפה שבפנים לזאת שבחוץ?

ברור כי סוגיה זאת רחבה ומזקיקה לימוד מעמיק עם כנות רבה. מי ייתן וזקני העדה יטו אוזן גם לקטני התלמידים, דומני שבכך יחל תחילתו של תיקון.

=======

הרב שמעון בן שעיה מלמד תורה במסגרות תורניות, פסיכותרפיסט ומטפל זוגי. הוא רב בארגון 'רבני דרך אמונה'