דעות

יש כיום בארץ שלש מאות אלף עולים שאינם יהודים על פי ההלכה, זכאי שבות על פי החוק. היום ובעוצמה גוברת והולכת בעתיד, קבוצה זו תמצא עצמה כלואה במילכוד חברתי/ הלכתי, יחד עם שאר העם היושב בציון. כל נסיון שינוי בחוק נישואין וגירושין לקראת מגמה כזו יהיה עילה למלחמה חברתית קשה.

לצערי, הויכוח הנוכחי נגרר ממחוזות אחרים וגורר אותנו לסימטאות אפלות של התנצחות זבת ריר תקשורתי: האם הדתיים משתלטים על צה"ל? "האם אחרי ש'הם' מנעו מחיילים לשמוע שירת נשים 'הם' מכתיבים גם את מילות החזן או הקריין הצבאי"? אני חושש מפני ויכוח מיותר זה ומעדיף להוריד בו פרופיל.

בהחלט ייתכן כי יש מקום לתגובה על המשא ומתן ההלכתי שבחוברת. אולם ברק בעיקרו נוקט בדרך הזו – הצגת הפרשנויות וההסברים בחוברת כמניפולציות, תמוהות ולא רלוונטיות, בלא ביסוס הדברים תוך מו"מ הלכתי והבאת דוגמאות. מחבר החוברת "חברה מעורבת לכתחילה" עונה לביקורת נגדו.

כל הידיים שאישרו את דבר המעצר וכל אותם עיניים שקראו את הפקודה, לא יוכלו אף פעם לטעון שהם לא אשמים בקרע העצום שהם חוללו בעם ישראל. גרוע מכך. לא שר המשפטים יעקב נאמן ולא ראש הממשלה יוכלו בסופו של יום לנקות את מצפונם ממעצרו של שר וגדול בישראל.

אין זו הפעם הראשונה שנעצר רב בישראל. אלא שלחרפתו של "שלטון החוק", לראשונה, נעצר רב על חוות דעת הלכתית שמסר. גם הנביא ירמיהו נעצר, משום שהשלטון לא אהב את מה שהיה לו לומר. ירמיהו נחרט בתודעה שלנו, רבים אחרים – ייעלמו בתהומות הנשייה של ההיסטוריה.

בחתונה שלושה שותפים הזוג הצעיר וההורים של שני הצדדים. אותו אירוע כולל בעצם שלושה אירועים, של החתן והכלה, של ההורים של החתן, ושל ההורים של הכלה. ההורים הם המשלמים והם החתומים על ההזמנה. כמובן שמאחר ששלושת האירועים מתקיימים ביחד צריך כל צד להתחשב בשני הצדדים האחרים.

מכיוון שגם יזהר ברק מודה, בסופו של דבר, שהחברה הרצויה על פי התורה היא חברה מעורבת – שכן הוא מסתייג מהפרדת אוטובוסים ורחובות ומלבישת רעלות – לא ברור אילו כלים הוא מספק לתלמידיו ולחניכיו לחיים בריאים ומלאים, על פי התורה, במציאות חיינו – שהיא מציאות לכתחילאית.

הרב ברוך אפרתי נשאל על ידי קבוצת שמיניסטיות, האם הן יכולות לערוך מופע פלאש מוב ברחוב ולצלם אותו, כדי להקרין במסיבת סוף השנה. הרב לא פסל את הרעיון על הסף רק ביקש שהריקוד יתבצע במקום נפרד . מגרדים בראש מה זה פלאש מוב? הבאנו לכם דוגמה.

אינני מאמין ב'פריימריז' משום שהם מחייבים התפקדות רבתי לקביעת זכות ההצבעה. זה מבצע מסובך, יקר, ארוך-זמן ו…נתון להטייה ע"י קבלני קולות ואינטרסנטים. אין מנוס, איפוא, מלהניח את הדמוקרטיה בצד, ולסמוך בשעת חירום זו על נציגים שיבחרו בקפידה כמייצגי תת-מיגזרים, מוסדות, ארגונים ואישים בזכות עצמם.

הדרך המוצגת בחוברת "חברה צנועה מעורבת לכתחילה" , מתחילתה עד סופה, אינה ממשיכה את דרכם של חז"ל ואינה כדרכה של תורה. זו דרך הרואה צורך בהשלמת התורה בעזרת תרבויות זרות והלכי רוח אוניברסליים. אין כאן רצון לברר את דבר ה' אלא רק לעגן את הקיים. יזהר ברק משיב לרב יובל שרלו ורן חורי.

אם "יזכור אלוהים" מפלה בין מאמינים לאתאיסטים, הרי "יזכור עם ישראל" מפלה בין יהודים לגויים. במערכות ישראל נפלו לא מעט דרוזים ובדווים, מוסלמים ונוצרים. "יזכור אלוהים" יכול אולי להתאים להם, אבל "יזכור עם ישראל את בניו ובנותיו"? שוב, זה מתאים אולי לאווירה של לפני כמה עשורים, אבל היום זה צריך להיראות דווקא כגזענות.

כיום רמאללה היא בירת "העם הפלשתיני", אם תכנסו היום לרמאללה עם מצלמות טלוויזיה ותשאלו באנגלית כל ערבי מזדמן, הוא יספר לכם וישבע בזקנו של הנביא, שמשפחתו חיה ברמאללה מאז ומקדם, חלק יפליגו ויספרו שהם חיים שם כבר 2,000 שנה. אבל כמה זמן הם באמת שם?

בתגובה להתקפה של הרב ישראל רוזן על התכנים במוסף 'שבת' של 'מקור ראשון' מפרסמת המערכת תגובה לדבריו: "הציונות הדתית, יכולה לראות במה שמתהווה מעל דפי 'שבת' את הדבר שלו ייחלה שנים רבות: שיח ערני, מרתק ומעמיק על שאלות היסוד הערכיות שמעסיקות את החברה הישראלית כולה."

משה, ששולח מרגלים לתור את הארץ, שולחם כדי לראות, האם הארץ טובה היא, אם רעה. ארץ בפנימיות, אומר הזוהר הקדוש, היא רצון. באותו אופן צריך האדם לשאול את עצמו, האם הרצון אליו אני שואף אמיתי הוא או לא. האם יביא אותי לתכליתי אם אשיגו?

הרוח הנושבת ב'מקור ראשון' מזוהה אצלי כקונסרבטיבית למהדרין. אני מודע היטב למציאות שבה רבים במחנה הדתי מוגדרים בפי עצמם ואחרים כ'לייטים', ו'דשים בעקבם'. זה לא נורא, לא מפולת ולא אסון. מאידך, הנפת דגל צבעוני של 'אנחנו לייטים', ואפילו גאים בלייטיות – קרויה בפי 'הדחה'.

הכרעת בית המשפט לגזור על מארי פיזם מאסר עולם, למרות שהורשעה בשידול לרצח ולא ברצח עצמו, מבטאת את שכנועו בדבר המקום המרכזי והמכריע שתפסה האם במעשה שהוביל לרצח, ואת סלידתו מהמעשה הנורא שלו הייתה שותפה. בהיעדר עונש מוות, מאסר עולם הוא העונש הכבד ביותר שרשאי היה בית משפט בישראל להשית על הרוצחים.

ההסתמכות על מערכת המשפט כפתרון יחידי למעשיר זוועה כמו רצח ילדים, מעידה על השבר הערכי הגדול שבו מצויה מדינת ישראל. מחברה מחנכת לערכים המקרינה עוצמה ולכידות פנימית, הפכנו לחברה הססנית שבורחת מעימותים ושמעדיפה לעצום עין אל מול הרוע כל עוד הדבר אפשרי.

צריך לומר זאת בבירור: "רב" ו"פוליטיקאי" הם הפכים. אני רוצה את חברי הכנסת שלי תחמנים, ממולחים, קורצי עין, כאלה שיעשו הכול כדי להשיג עוד תקציב לישיבה שבה לומד (נו טוב, ילמד) הבן שלי, ושישיגו בתחבולות עוד דונם ועוד עז. תראו כמה כסף משיגים החרדים, שמה יושבים המקצוענים בתחום.

בעקבות הדחת הרבנים הראשיים לישראל בשנות השבעים, והזעזועים שבאו בעקבותיו, נוצר מצב עגום שבו במקום שת"ח הגדולים ביותר שבדור ישמשו בתפקיד הרם הזה, ממלאים אותו רק עושי דברם, רבנים שאינם מכירים ברבנות הראשית ובמטרות שלשמן הוקמה. מאמר שלישי בסדרה.