פרשת מסעי: גם בשגגה או בלי כוונה רצח הוא רצח

פרשת מסעי לא מסיימת רק את ספר במדבר, אלא היא גם סיום ארבעת החומשים בהם הדובר הוא הקב"ה, בחומש הבא חומש דברים, יהיה זה משה רבנו שיישא את הנאום הארוך בהיסטוריה.

בפרשה, אחרי שמחלקים את נחלות ארץ ישראל בין השבטים, מצווה הקב"ה להקצות ערים מיוחדות בהם יקלטו אנשים שגרמו למוות של אדם אחר.

על פי הציווי של התורה, אדם שבאשמתו נגרם מוות, קודם כל הוא עוזב את מקומו ונמלט לאחת מערי המקלט. שם הוא יזכה להגנה משפטית ובטחונית, עד למשפטו. מחוץ לערי המקלט, יש לקרובי הנהרג את ההיתר להרוג אותו כנקמה.

במשפט יבררו השופטים את דינו של החשוד. רוצח במזיד, יוצא להורג על ידי העדים שהיתרו בו, רוצח בשגגה – ישאר בעיר המקלט עד למות הכהן הגדול, אדם שיצא זכאי, יוכל לחזור לביתו.

אין סעיף של הריגה

מבחינת התורה, אין סעיף של הריגה. אדם שנטל את חייו של אדם אחר נקרא רוצח. הוא יכול להיות רוצח במזיד, שדינו מוות (על ידי בית הדין או על ידי המלכות), והוא יכול להיות רוצח בשוגג (שדינו גלות), אך בשני המקרים מוטל עליו הקלון של רוצח.

בעתיד, כשירצו למנות אדם כזה למשרה כלשהי, הוא חייב להצהיר "רוצח אני", ורק אם הקהל עדיין מתעקש למנותו הוא רשאי להתמנות.

אין כאן רק הטלת קלון נצחי, אלא יש כאן דרישה של התורה לתשומת לב מרבית לחיי אדם. גרימת מוות ברשלנות, היא אחריות כבדה שחייבת ללוות את האדם לאורך כל חייו.

זלזול בתקנות הבטיחות

במציאות המודרנית, מנסה החברה לכלוא את העבריינים שבה, כדי שלא יהוו סכנה לסביבתם, במציאות התורנית, העונשים מוטלים כדי לתקן ולשקם את העבריין.

הרוצח בשגגה, לא נכלא יחד עם אנשי מאפייה, עברייני רכוש או פושעים אחרים, כמו בבתי הכלא בישראל, הוא דווקא נשלח למקום בו נמצאים אנשי התורה – הלויים. שם מול אנשים רוחניים, הוא יוכל לשמוע קצת מוסר והדרכות תורניות ולהרהר על המצב שהביא אותו ליטול חיים של אדם אחר.

רשלנות, נובעת בדרך כלל מזלזול בתקנות או העדפת צרכים קטנים על פני דברים חשובים יותר. אי מילוי הוראות בטיחות בגלל עצלנות או קמצנות, נסיעה במהירות גבוהה מן המותר בגלל העדפת הצרכים האישיים על פני הציבוריים. היחס הזה מביא את הנסיבות שגרמו למוות המיותר.

המגורים של הרוצח בעיר כזו, יהפכו אותו לאדם רוחני גם בלי שהוא ירצה. איסור היציאה שלו מן העיר, ירגיעו את הרדיפה שלו אחרי ההשגים. קצב החיים הרגוע יותר, ישנו אותו, וביום שהוא יחזור לחברה, הוא יהיה אדם טוב יותר ממה שהוא נכנס.

חייו של הנרצח, לא יחזרו. הרוצח עצמו באמת לא אשם במוות. התורה מצווה לאחריות גבוהה יותר לחיי אדם, בכל השלבים שלפני התאונה, ולתיקון המצב בזמן שאחריה.