אל תתקפו את דן חלוץ - סרוגים

אל תתקפו את דן חלוץ

נראה כי אף חברה ושום מדינה לא יכולה להשלים עם רדיפת בכירי אנשיה שהקדישו שנים רבות מחייהם למען הציבור, כושלים ככל שיהיו. חובה על כולנו להכיר טובה לאדם שסיכן את עצמו בטיסות ובמבצעים רבים לאורך השנים, ושהיה מוכן למסור את נפשו על הגנת מדינת ישראל. וכל זאת, בעת ששנים רבות קודם לכן יכול היה לעשות לביתו בשוק הפרטי.

אל תתקפו את דן חלוץ
  לא צריך לחלל את טקס הזכרון. חלוץ (פלאש90)

ההתקפה אתמול של אב שכול על הרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ, בטקס הזיכרון לחללי מלחמת לבנון השנייה, הייתה מעשה שלא במקומו. נכון שבמקום שאב שכול עומד אף אדם אחר אינו יכול לעמוד, וכל שכן שאי אפשר לבוא חשבון עם אדם בשעת צערו.

ובכל זאת, נראה כי אף חברה ושום מדינה לא יכולה להשלים עם רדיפת בכירי אנשיה שהקדישו שנים רבות מחייהם למען הציבור, כושלים ככל שיהיו. חובה על כולנו להכיר טובה לאדם שסיכן את עצמו בטיסות ובמבצעים רבים לאורך השנים, ושהיה מוכן למסור את נפשו על הגנת מדינת ישראל. וכל זאת, בעת ששנים רבות קודם לכן יכול היה לעשות לביתו בשוק הפרטי.

כמובן שהכרת טובה זו אין פירושה שאסור לבקר את רב אלוף במילואים דן חלוץ. אלא שהביקורת, קשה ככל שתהיה, צריכה להיות בוועדות חקירה ממשלתיות ובפורומים משפטיים אחרים, ולא בטקס זיכרון ממלכתי אליו הגיע האיש במיוחד כדי לתת כבוד לפקודיו שנפלו בקרב ולבני משפחותיהם.

טקסי הזיכרון בישראל הם זמן מקודש שבו כולנו מתייחדים עם נופלינו, מתוך אחדות וחיבוק ציבורי פנימי. אחדות זו כוללת בתוכה בראש ובראשונה את כל אלו שמסרו את נפשם על המולדת, גם אם מלבד רגעים אלו איננו מסכימים עם פועלם הצבאי או המדיני.

לכן, חילול הטקס על ידי הפגיעה בדן חלוץ לא תייצר מציאות טובה יותר, אלא רק תחלל את אותן דקות בודדות בשנה שבהן כולנו מאוחדים בכאבנו.

דווקא בי"ז בתמוז

מעבר לכך, תליית האשמה כולה ברמטכ"ל, בממשלה ובדרגי הפיקוד בצה"ל באותה עת, מאפשרת לשאר הציבור להתעלם מבעיות היסוד שנחשפו במלחמה זו ושנגעו לכולנו. הכוונה היא לפרימתה של הסולידריות החברתית במדינת ישראל ובחוסר הנכונות להקריב את הנוחות הפרטית שלנו על מזבח צרכי הכלל.

בעיית יסוד זו של החברה הישראלית היא העומדת בבסיס חוסר היכולת של צה"ל והממשלה להוביל מהלכים צבאיים ומדיניים קשים, שיובילו להכרעה מהירה וחד-משמעית יותר.

עיקרון זה של תיקון החברה מקבל משנה תוקף בצום י"ז בתמוז, בו הובקעו חומות העיר ירושלים. לחורבן בית המקדש וממלכת ישראל יש משמעויות לאומיות וציבוריות נרחבות. אולם מעבר לכול, החורבן מסמל באופן הכי פשוט את ביטול קיומנו כאומה מתפקדת.

הביטול שריסק אותנו לפרטים ולקהילות קרועות על פי הגלובוס כולו, נעשה בעבר על ידי הבבלים והרומאים שרצו באובדננו ובירידתנו מעל במת ההיסטוריה.

אחד התיקונים הראשונים שלנו, כשאנו חוזרים להופיע על במת ההיסטוריה כעם, צריך להיות היכולת שלנו לתפקד שוב כעם אחד, כזה שיכול להכיל בתוכו את כל הפרצופים והדעות מבלי להיקרע מבפנים.

התקפות פרועות על רמטכ"ל צה"ל לשעבר אינן מהוות אחדות מהסוג הזה, ואסור להן לחזור על עצמן במדינת היהודית המתחדשת.

==

המאמר התפרסם ב'מקור ראשון'.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
2 תגובות - 2 דיונים מיין לפי
1
איכס. מי שהתגייס להחריב את ישובי ישראל צריך להיזרק אל
יהודי | 20-07-2011 13:02
מעבר להרי החושך הפוליטי.
2
האמנם?
חייל | 21-07-2011 8:07
מי שכשל מקצועית באופן כה מחפיר בהובלת הצבא למלחמה. ומי שכשל באופן מוסרי במכירת המניות שלו כשרגב וגולדווסר נחטפים. ומי שכשל ביוהרה שהביאה לנפילת חיילים צריך לרדת בבזיון מבמת ההסטוריה. גם אם עברו הוקדש לבטחון המדינה. ואכן לציבור יש זכות לומר את דברו ועל אחת כמה וכמה להורה שכול. הוא אינו מכבד את הטכס בנוכחותו אלא מצער את המשתתפים בטכס שרואים בו את האחראי לכשלון ולמוות המיות של יקירם.