מיכאל אלוני בראיון מפתיע: "קיבלתי הצעה להצטרף לארץ נהדרת"

מיכאל אלוני הוא אחד השחקנים הבולטים על המסך הישראלי בעשור האחרון. באירוע ההשקה של yes לרגל השקת HBO MAX בישראל תפסנו אותו לשיחה פתוחה ומצחיקה – כזו שהתחילה בקומדיה החדשה המטכליסטים, נגעה בנוסטלגיה של השמיניה, והמשיכה להצעות מסקרנות, לפרויקטים שבדרך ולחלומות שעדיין מחכים לרגע הנכון.

צפו בראיון עם מיכאל אלוני לסרוגים

"זה משהו אחר לגמרי"

אלוני מצטרף ל"המטכליסטים", קומדיה שיצר ערן זרחוביץ', ומדגיש כבר מההתחלה: "אנחנו רגילים פה לסדרות צבאיות כבדות או למתח ופה מדובר בקומדיה. מצחיקה באמת. כזו שמבוססת על סיפור חיים אישי, אבל מספרת אותו בזווית מאוד הומוריסטית".

על התפקיד שלו הוא מספר: "זה תפקידון, אבל מדויק, כיפי, ובעיקר – מצחיק לראות". אלוני מספר שנהנה במיוחד לעבוד לצד קאסט צעיר וכישרוני, ובראשם אמיר טסלר, אותו הוא מגדיר "כוכב עולה בשמי הבידור הישראלי".

"הציעו לי להצטרף לארץ נהדרת"

בין השורות נזרקת גם פצצה קטנה: הצעה להצטרף ל"ארץ נהדרת". אלוני מודה שהוא חקיין לא רע בכלל. כשמבקשים דוגמה, הוא מתחמק בחיוך, אך לבסוף משתכנע ועושה חיקוי של אייל שני.

מלכת היופי וההיסטוריה שמתקרבת

אי אפשר היה שלא לגעת גם בעונה השלישית של "מלכת היופי של ירושלים". אלוני שומר על רוב הפרטים בסוד, אבל כן מגלה: "אנחנו מתקדמים עד קום המדינה. השנים עוברות, והדמויות חוות את כל המשבר שנוצר בארץ – פוליטית, חברתית. לא היה פשוט למשפחות הספרדיות, וזה נוכח מאוד".

נוסטלגיה שלא עוזבת: השמיניה

השאלה שחוזרת בכל ראיון, וגם כאן – היא האם השמיניה תחזור. אלוני לא פוסל, להפך. "אני הצעתי רעיון לעונה חדשה כבר מזמן לגיורא חמיצר. הוא זרק רעיון לטיקטוק. בעיניי זה פחות עובד. זה צריך להיות על המסך, כמו שצריך".

הדמות של אדם לוי עדיין מלווה אותו, והוא מודע למשקל הנוסטלגי: דור שלם גדל עליו – ועדיין מחכה.

הדמות שהכי נגעה בו

מבין עשרות תפקידים, אלוני מתקשה לבחור אהוב אחד, אבל כן מציין את דמות האב שגילם ב"המזח". "זה אבא של חבר מאוד טוב שלי. להיכנס לנעליים שלו – זה היה חזק. ממש התחברתי לאירוע הזה”.

ומה הלאה?

אלוני לא חושף יותר מדי, אבל כן מרמז: "יש דברים שעוד לא עלו. משהו ב-yes, ומשהו שמיועד גם לחו"ל. צריך סבלנות".

ובינתיים? אלוני נשאר בדיוק במקום שבו הקהל אוהב אותו: לוקח את עצמו בכיף ובקלילות, אבל את המקצוע ברצינות מלאה. נע בטבעיות בין קומדיה לדרמה, ומשאיר את הדלת פתוחה גם לנוסטלגיה – וגם למה שעוד מחכה לו בהמשך הדרך.