דעות

המשימה לא מסתיימת אצל אדם אחד ולא בדור אחד. כל אב הוא בן ממשיך, וכל בן ממשיך הוא אב לפריצות חדשות. "לא עליך המלאכה לגמור" והשליחות שהיא של האומה כולה לדורותיה. התחילה באברהם אבינו וסיומה בגאולה השלמה

התופעה שקרתה לרבקה אמנו היא בעצם תופעה שכל אחד פוגש בעצמו. אז מה באמת יש בתוכנו, טוב או רע? הרב יוני לביא עם הארה מהפרשה

אל מול הגזרות המתחדשות עלינו אנחנו בעיקר מכבים שרפות. עם קצת לחץ ופוליטיקה, מגיעים להבנה שבשתיקה על הזקנים ועל שירת נשים. פה ושם מתנצלים על איזה ביטוי או פסק הלכתי ומצטטים את קהלני לגבי שירות חיילות בטנקים

חייבים לדבר. חייבים לפעמים לוותר – שני הצדדים! בינתיים צריך לשמור על איזה שהו סטטוס קוו קיים. בבתי הקברות יש מכל הציבורים ומכל הפלגים, והם מצווים ומתחננים, אל תשברו את מה שהיה פה כל כך יפה וכל כך מרומם – עם אחד, צבא אחד

נכנסתי למשרד. בחלון המזרחי משהו לא ברור. אה. אין תריסים. התריסים התאיידו כאילו מעולם לא היו שם. נשארו רק המסגרות לזכרם. חלון זכוכית ענק נבקע, הרבה אפר אבל האש לא נכנסה. נעצרה בקלסרים. המשרד ניצל. הר הבית בידינו

בישראל חוששים מאוד להטיל עונש קולקטיבי, אבל איתי אליצור סבור: "אחמד באמת לא ייענש על מה שעשה מוסטפה, אבל העם הערבי יענש על מה שעשה העם הערבי"

מה היה בה בשרה אמנו שזוכה לדברי רש"י "שכולם שווים לטובה"? התשובה היא, ששרה לא עשתה שום דבר מיוחד, לכאורה, "יהודייה פשוטה… שעשתה רצון קונה" וזה כל הסיפור

הסיבה שלא אתייצב היא שבעצם ההחלטה על שילוב נשים במערך הלוחם אתם מכריזים שתפקידו של צה"ל הוא לא בחתירה לניצחון להגנת המדינה, אלא תפקידו להיות 'צבא העם הנותן שיווין הזדמנויות לכולם' ובצבא שלא רוצה לנצח איני רוצה להיות חייל

בעוד חברי הכנסת של המפלגה מגוייסים להעברת חוק ההסדרה שאולי ימנע את פינוי עמונה, חבר מרכז הבית היהודי, בן ציון שפר סבור כי האפקט יהיה הפוך: "מי שנותן ידו ל"חוק ההסדרה" מבטיח את פרוקה של ההתיישבות יהודית"

היום ה"ישראלים" למעלה, אבל יום אחד ה"יהודים" יעלו. הדמוגרפיה לצדם של האחרונים והיעדים ברורים: משפט, אקדמיה ותקשורת. ואז, כשהכל יסתיים, רבנים יתערבו במינוי שופטים – אם מוסד כזה בכלל יתקיים בשעה שהשלטון יהיה רבני-דתי; את הנהלים שנקבעו בתקופת דיכויים הם לא יוכלו שלא להחיל על מדכאיהם.

אם חשוב לכם להבין את תשובתי והתבטאויות אחרות שלי, אתם מוזמנים להשקיע מאמץ בהבנת החומר. אני אינני מחפש להצדיק את עצמי ולעמוד בקריטריונים הצרים של מי שכל שיש לו להגיד זה "מזעזע" ו"איפה זה כתוב בתורה" ו"פוסקים גדולים לא כתבו דברים כאלה"

מבחינתו של הרב עמאר אין שבעים פנים לתורה וישנה רק אמת אחת ויחידה, אמת אבסלוטית ובה אני ושכמותי דיננו מיתה אם לא נשנה את דרכנו, קרי: נלך לטיפולי המרה או לחילופין נישא אשה, נקים משפחה ונחיה חיי זוגיות אומללים ואיומים אבל העיקר שלא נחטא

רבים תקפו השבוע את ליברמן על אמירותיו שמסנדלות את ישראל לוותר על הזכות לבנות מחוץ לגושים. אלא שהתוקפים מימין הם פספסו את העיקר והחמור שבדבריו

לא רק שיש פער בין הדורות, אלא יש כיוון קריאה קשה יותר: "הדור אינו רוצה שתלך עם הדור, הדור הולך למקום אחר ולך אין הזמנה!"

הכרתי אדם טוב שאני מעריכה ואוהבת, ושוקלת בחיוב להינשא לו. אך עניין אחד מרתיע אותי – יש לו ארבעה ילדים מנישואיו הראשונים. הילדים גדלים בבית גרושתו, והוא נפגש איתם פעמיים בשבוע. אינני יודעת מה המשמעות של הדברים וההשלכות על הקשר הזוגי שלנו

הדיון כאן איננו על בירורי הלכה בשאלת גיוס הבנות. אם ירצה פוסק, ימצא לו פתח מהיר לגייס בחורה לצבא, שהלא כבר לגבי מלחמת מצוה נאמר, חתן מחדרו וכלה מחופתה. לכן, השאלה כאן איננה על דקדוקי עניות בהלכה כי אם על שאלת הסמכות

אסור לנו לשמוח יתר על המידה, לא רק בגלל החשש שהנשיא הנבחר לא יגשים את כל התקוות שאנו תולים בו, אלא משום שבתור אנשי תורה, עלינו לבחון כל דבר גם בעיניים של מוסר ומידות, ובמבט כזה ניתן להבחין בשלושה היבטים מדאיגים של עלייתו המטאורית של טראמפ

אם עד היום השמאל הסביר למה לדעתו צריך לפנות את עמונה, הרי שהיום השמאל כולו מזמר זמר אחד: "ברור שעמונה תפונה". ההיסטריה של השמאל מלמדת שפתאום הם כבר לא בטוחים

מעת לעת היה בגין מפצה את חבריו בשמאל ובתקשורת ומביע עמדות אנטי-דתיות, ליברליות וכאלו התומכות בזכויות הערבים. כך קנה לעצמה נישה של מישהו מיוחד, שאינו הולך על-פי הלך הרוח הציבורי

צה"ל הוא מצוה משולשת: הצלת העם, הצלת הארץ, קידוש השם. ומצוה מקדשת, כלשון הברכה: אשר קדשנו במצוותיו. אבל מה שעושים שם אינו קדוש. נצטווינו והיה מחניך קדוש, אך לצערנו אינו קדוש