כמעט בכל שבוע עולה סוגיה חדשה ביחסי הדתיים והצבא, ואי אפשר להתייחס לסוגיה האחרונה – שילוב נשים, בלא להתייחס בקצרה לכמה מן הסוגיות שעלו לאחרונה. אז ננסה לעשות קצת סדר במהומה, ונזכיר רק כמה מן הסוגיות שעוררו תבערה.

א. 'הדתה' – המושג עולה לדיון כבר מספר שנים. משמעו הוא מעין קריאת הצלה של קבוצת אנשים [ובכוונת מכוון איני כותב חילוניים!] – הצבא הופך לדתי ר"ל! כשאני שומע את המילה 'הדתה' עולה על פני חיוך מריר ועצוב. הציבור הדתי שבחר לשרת יחד עם כל עם ישראל בצבא שילם מחירים כבדים ביותר! אבא דתי מתפלל שבנו ימשיך את שלשלת הדורות, וכמה ילדים של הציבור הדתי לאומי עזבו את עולם האמונה עקב השירות בצבא? וכמה פעמים עצרה הסעת חיילים אי שם ליד מסעדה לא כשרה, וכל החבר'ה נכנסו לאכול, ובחוץ עמד דתי בודד? וכמה פעמים לאותו דתי לא היה נעים מהחבר'ה והוא ישב ואכל אתם?! רק דמויות אגוצנטריות שאינן יכולות להבין את הזולת צועקים 'הדתה'. יש כאן מערכת יחסים מורכבת שצריך לטפל בה בעדינות ולטובת כל הצדדים.

ב. גיוס חרדים – הדיבור על גיוס חרדים הוא שקר וכזב! כך ממש. העובדות הן שאין כמעט חרדים מהליבה החרדית ביחידות הקרביות, ובוודאי שאין כמעט אחד מחסידות בעלז ומחסידות גור, וגם לא מישיבות פוניביז' וסלבודקה. אחרי הדיבורים הרמים על 'שוויון בנטל', יאמר ברורות – רק הציבור הדתי לאומי רואה עצמו שותף לנשיאה בנטל. האם ראשי הצבא רוצים לערוך דיון אמיתי עם הדתיים הלאומיים על שילוב שיהיה טוב לכולם, או שישנם כוחות שבוחרים לעשות מסע השפלה לציבור זה?

ג. 'שירת נשים' – אחת הדוגמאות ל'הדתה' הוא נושא 'שירת נשים'. צר לי, אך מדובר ברוב מהומה על לא מאומה. אני מניח שלמגינת ליבם של הרבנים המציאות היא שכשמונים אחוז מן הדתיים הלאומיים שומעים שירת זמרות. אני יודע שרוב מוחלט של הרבנים הציוניים יורו לתלמידיהם להישאר בטכסים רשמיים בהם יש שירת נשים. אז על מה המהומה? מדובר על אחוז מזערי שבוחר להקפיד בנושא. כמי שמכריז שהוא יישאר במקום ולא יצא, אני רוצה לאפשר לאחוז הקטן שמקפיד כהבנתו ההלכתית, לשרת בצבא. האם תכריחו גם חרדים להקשיב לשירת נשים? ובכן, במקום 'הדתה' המושג הראוי הוא 'החלנה'! האם הצבא בחר לערוך חינוך מחודש לאותם חלקים בציבור הדתי? אותם מפקדים מבה"ד 1 שפוצצו את הפרשה היו יכולים להתעלם מיציאתם הלא הפגנתית של מספר חיילים קטנטן, אולם הם בחרו להבעיר אש מיותרת. אני מעדיף לייחס להם טיפשות, מלייחס להם תכונות אחרות.

ד. בג"צ הרב קרים – חברות הכנסת של מרץ הגישו את העתירה. חברת הכנסת תמר זנדברג אמרה שהרב קרים מעודד אונס. באותם ימים פגשתי אנשים באזור 'תל אביב' שהיו בתחושות של אימה והיסטריה – הנה, אתם רואים הרבצ"ר מעודד אונס נשים, ועוד רגע אנו בסדום! האם לצחוק או לבכות? כל מי שיש לו הבנה מעטה מבין שדברי חברת הכנסת זנדברג הם תעמולה עלובה. זה מזכיר היסטוריה קשה. כידוע טובי האינטליגנציה היהודית ברוסיה (ורבים רבים מאנשי השמאל בארץ..) האמינו לסטלין שהרופאים היהודים רצחו, אז אנחנו בדרך לשם? המסקנה היחידה שאנו יכולים להסיק היא שישנם רוחות רעות שנושבות. אני חושש וחושב שהרוחות האלו מנשבות ביסוד ההצעה לשילוב נשים בכל החילות. למען הסר ספק, אני איני נמנה על חוגי החרד"לים וחוגי הרב קרים, וכפי שאני מבקש מן החרד"לים שלא יחרימו, גם אנחנו מחויבים שלא להחרים.

ה. שילוב נשים מלא בחילות השדה – נניח שיוחלט על שילוב מלא של נשים בחיילות השדה. אפשר שיכריחו את כולם לשרת ביחידות מעורבות. אם זה יהיה כך, אז צריך להבעיר את המדינה! אבל ייתכן אחרת. על מנת להרגיע את הרוחות יוחלט לאפשר למי שייבחר לשרת ביחידות נפרדות. ומה אז? יקימו יחידות לחרדים, יחידות לחרד"לים וכו' וכו'? זה סוף החזון והחלום של 'עם אחד צבא אחד'!
ו. בדיון על שילוב נשים היו הרבה אמירות שלדעתי אין מקומם בדיון ציבורי (מכל טנק יולד טנקיסט וכדו'). אז תרשו גם לי לרדת ברמה ולספר על סקר (לא מדעי!) שעשיתי בין חברי 'הדתיים הפתוחים'. כל ה'ליברליים' – רבנים ושאינם רבנים – שדברתי אתם דיברו בחריפות נגד ההצעה מלבד אחד שדיבר בעד ההחלטה. מעניין שמכל הרשימה רק ילדיו (שיש להם כושר קרבי) משרתים בגזרה המסוכנת שבין גלילות לקריה. התוצאה אמורה להעלות מחשבות.

ז. אנחנו במלחמה עם אויב אכזר, וזה גם מחייב התייחסות בכובד ראש, ובלא התלהמות. שינויים לא יכולים להיעשות בכפיה ובחופזה. חייבים לדבר. חייבים לפעמים לוותר – שני הצדדים! בינתיים צריך לשמור על איזה שהו סטטוס קוו קיים. בבתי הקברות יש מכל הציבורים ומכל הפלגים, והם מצווים ומתחננים, אל תשברו את מה שהיה פה כל כך יפה וכל כך מרומם – עם אחד, צבא אחד.

=======

הרב אביה הכהן הוא ר"מ בישיבת תקוע