כחודש וחצי לפני הבחירות לרבנות הראשית ולקראת חג הפסח, שוחחנו עם מועמד הציונות הדתית לרבנות הראשית ואב בית הדין הרבני באשקלון, הרב מאיר כהנא.

בראיון פתוח וחשוף סיפר הרב על התלמידים מישיבת ירוחם שנפלו במלחמה, על החתן שנפצע באורח קשה בעזה ועל השירות במילואים במהלך המלחמה. בנוסף הרב סיפר על התוכניות שלו לרבנות הראשית, על החשיבות של קירוב החברה הישראלית לרבנות במקביל לשיתוף הפעולה עם המגזר החרדי.

"השירות בפיקוד העורף, משלים את העשייה הציבורית"

בנוסף להיותך דיין אתה גם סגן אלוף במילואים והיית במשך עשור, ר"מ בישיבת ירוחם שאיבדה במהלך המלחמה, תשעה בוגרים, איפה תפסה אותך תחילת המלחמה בשמחת תורה? "היינו בחג בישיבת ירוחם עם כל המשפחה. מיד שהתחילו האירועים והאזעקות ברחבי הארץ, קיבלתי קריאה והיינו הרכב הראשון שיצא מהישיבה. התפללנו שחרית מוקדם ויצאנו לדרך, עדיין לא הבנו את גודל האירוע. לקחתי איתי עוד שני שריונרים שהבינו שהם מוקפצים ולאט לאט כל הישיבה הוקפצה והתרוקנה".

מועמד לרבנות הראשית שהוא גם סגן אלוף במילואים, זה דבר די נדיר מה בדיוק עשית במלחמה? "היום אני כבר בפיקוד העורף, אבל לפני שהתמניתי לדיין הייתי במשך שמונה שנים מ"פ חי"ר בגדוד שריון במילואים. לפני 13 שנה אחרי שהתמניתי לדיין, העברתי את הפיקוד על הפלוגה לבא אחריי ועברתי לפיקוד העורף, שם אני עושה תפקיד של מנהל לחימה".

"היינו 83 יום במילואים. העבודה שלנו היא קודם לכל לוודא שמערך הצלת החיים ומערכת ההתראה עובדת, שהציבור נשמע להנחיות ושמערך החילוץ תקין. אחר כך יש מאמץ של שמירה על החוסן ששם יש גם הרבה היבטים רוחניים. זה משהו שהוא מאד משלים לעשייה שלי במרחב האזרחי".

מהמילואים להספד בהלוויה: "חלק מהמורכבות של החיים שלנו בארץ"

איך מתמודדים בישיבה עם אובדן של 9 תלמידים בוגרים?, איך אתה מתמודד עם לאבד בוגרים שהיו קרובים?

"זה לא פשוט לישיבה, לתלמידים ולרבנים. אני אישית היית מאד קרוב לאלישע לווינשטרן ה' ייקום דמו. להלוויה באתי ישר מהמילואים ואמרתי דברי פרידה, זה היה לא פשוט להחליף את התפקידים ולבוא לעמדה הזאת אבל זה חלק מהמורכבות של החיים שלנו בארץ הזאת".

אלישע לוינשטרן הי"ד (באדיבות המשפחה)

"המלחמה הזאת תפסה את כולנו בהתבוננות מחדש על איפה אנחנו בסיפור חייו של עם ישראל, אז החיבור הזה לתורה ולעם ישראל גם התחדדו לנו קצת, זה מורגש במיוחד בישיבת ירוחם".

הפציעה של החתן בקרבות: "ממש נלחמו על חייו"

במהלך המלחמה, החתן שלך נפצע באורח קשה, איך זה קרה, מה איתו כיום?

"אז דבר ראשון, יאיר ברוך ה' במצב טוב אחרי תפילות של אלפי אנשים בארץ ובחו"ל שהתפללו עליו. יאיר הוא מ"מ בגדוד 101 של צנחנים, הוא נכנס לבית והיו שם שלושה מחבלים שפגעו בו לפחות שישה כדורים בכמה חלקים בגוף. הוא היה מורדם ומונשם במשך שבועיים ונלחמו על חייו בניתוח ממושך".

"אחרי שבועיים עם הרבה מתח הוא התחיל להתאושש בקצב מדהים, הוא הגיע לשיקום אחרי כמה שבועות והנה היום הוא הולך על שתי רגליים ואפילו קצת רץ. יש עוד דרך של שיקום לפניו אבל אנחנו מודים לקב"ה על כל רגע".

"שני החתנים הבוגרים שלי גם קצינים קרביים, אחד מהם היה בגבול הצפון, אחד היה ברצועת עזה ושני בניי הם מילואימניקים בחטיבה 55 שהייתה בחאן יונס. באמת כל המשפחה הייתה בסיפור הזה של המלחמה, בראייה המשפחתית זה אירוע לא פשוט, אבל כל העם מתמודד עם התקופה הזאת ולמדנו ממנה הרבה".

הרב מאיר כהנא (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

האתגרים של הרבנות והמשימה: "לחבר חזרה את החברה הישראלית"

עם ישראל עובר תקופה קשה, מה לדעתך תפקיד של רב ראשי בתקופה הזו? "צריך לדבר על תפקיד של רבנות ראשית בכלל ומזה לגזור לתקופה. האתגרים של הרבנות נמצאים בארבעה מעגלים- מעגל ראשון זה החברה הישראלית בכללה. יש שם איזה תחושה של ניתוק, החברה הישראלית לא מרגישה מחוברת לרבנות, זה לא נתפס כחלק מהחברה הישראלית בכללה וזה חבל כי בקהילה היהודית דמות הרב הייתה משמעותית לכל אחד".

"גם היום אתה רואה שישראלי שמטייל בחו"ל הוא מרגיש מאד נוח בבית חב"ד, אז למה מול הרבנות אין את זה? יש איזו טעות היסטורית בתהליכים של החברה הישראלית שהביאה לאיזה ריחוק. אנחנו חייבים לפעול ולחבר את החברה הישראלית בחזרה לרבנות ואת הרבנות בחזרה לחברה הישראלית".

"חשוב שגורמי השלטון ישמעו את דעת התורה גם אם הם לא יקבלו אותה"

"המעגל השני זה חיבורים של רבנים זה לזה. בימי הרב הרצוג כל גדולי הדור היו עולים אליו בכדי לדבר על סוגיית השעה. היום בתוך בתי הדין אני מרגיש חיבור מאד גדול לדיינים בכל המגזרים אבל מחוץ לבית הדין יש מתח ואווירה פחות טובה. לדעתי זה לא הדרך לחבר את התורה ולחבר את עם ישראל לקב"ה. לכן אני באמת מקווה שיהיה אפשר לחבר ולייצר מעגלי שיח של כלל הרבנים כדי להעמיק ולהתחבר לקב"ה כולנו כאיש אחד".

"המעגל השלישי הוא הסוגיות החברתיות וסוגיות השעה שקשורות גם לגורמי השלטון. גם שם הרבנות צריכה להיות מוקד להתייעצות, לא דווקא לקבל את דעתה כדעת תורה אבל כן חשוב לשמוע את עמדת התורה, את עמדת היהדות לדורותיה. המעגל הרביעי הוא יהדות התפוצות".

הרב כהנא

הרב המשיך והסביר את תפקיד הרבנות בזמן המלחמה: "בשעת חירום שני המעגלים הראשונים חייבים להיות פעילים וחיים כי בשעת חירום כמו עכשיו הציבור מבקש לשאול שאלות יסוד. למה אנחנו כאן? מה הייעוד שלנו? למה אנחנו צריכים להתמודד עם הדברים האלה? מה הם דרכי ההתמודדות? איך מעצימים את הכוחות של עם ישראל?".

"אלו שאלות שנוכחות גם בשיח של החברה וגם בשיח הרבני תורני, אז חייב להיות חיבור וגורם שיאחד את כל מעגלי החשיבה האלה למערכה אחת שתגרום תחושה שכולנו ביחד בסיפור הזה. בשעת חירום הצורך הזה גדל וגם הפוטנציאל לממש אותו גדל".

"הסוגיות של דת ומדינה הן סוגיות בוערות שצריך להתעסק בהם"

ובכל זאת החילונים לא מרגישים קשר ואפילו חלקם מש מתנגדים. בזמן המחאות נגד הרפורמה, מיעוט מהמפגינים צרו על בית הדין בתל אביב.  בתור דיין ויו"ר נציגות הדיינים איך הרגשת שזה קרה? איך אפשר לשנות את האיבה הזאת?

"שזה קרה הייתי בבית הדין באשקלון וכמובן שדיברתי עם חבריי מבית הדין בתל אביב- הרב אברהם זרביב הרב זבדייה כהן, והתעניינתי בשלומם. אבל באופן עקרוני זה חלק מהשטחת השיח שאנשים הם נגד איזה תופעה אז הם לא  מעמיקים בלחשוב מה עומד מאחורי ואין דיון מהותי. בית הדין הרבני בכלל לא עוסק בחקיקה, בוודאי שלא עוסקים בשאלות שבמחלוקות".

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

בית הדין הרבני בת"א בזמן המצור (צילום: חן שימל)

"הסוגיות של דת ומדינה הן סוגיות בוערות שהחברה הישראלית חייבת לדבר בהם בשיח עמוק. כשהייתי דיין בתל אביב היו אצלי תלמידים ממכינה קדם צבאית חילונית בצפון והייתה לנו שיחה עמוקה ויפה, בין השאר על התפקידים שלי בצבא ולאן הם מכוונים. הופתעתי לשמוע מהם שאף אחד לא אמר להם מעולם שהסיבה שהמחוקק קבע שהנישואים והגירושים יהיו על פי דין תורה היא כדי שנישאר כולנו עם אחד לדורות הבאים. אף אחד לא אמר להם את הדבר הבסיסי הזה, שאף אחד  לא מנסה לכפות כלום אלא הרצון הוא  רק להישאר עם אחד. אני מרגיש את החוסר הזה ומתייחסים כאילו יש פה איזה 2 צדדים".

"צריך לקבל מהחברה הישראלית את האמון"

זאת הסיבה שהחלטת להתמודד לרבנות הראשית? "בתפקידי בבית הדין באשקלון יש לי כל מה שאני מחפש לעצמי ברמה האישית. אנחנו עוזרים למשפחות לצלוח את התקופה הקשה בחייהם, אנחנו עוזרים ליהודים שמבררים את יהדותם, אנחנו פוגשים סוגיות משמעותיות ורגישות וזה באמת עבודת קודש. אבל עם כל זה, כשיוצאים מכותלי בית הדין, פוגשים אווירה יותר מתלהמת ומתח גדול ואתה אומר לעצמך למה זה צריך להיות ככה?".

"למה אי אפשר שהחברה כולה תרגיש שהיהדות היא חלק מתעודת הזהות שלנו כעם. זה צריך להיות אינטרס של כולנו שילד יהודי יידע לפתוח סידור גם אם הוא לא דתי וזה לא משנה אם נקודת המוצא היא דתית או חילונית ועל זה חשוב לי לעבוד".

(ללא קרדיט)

איך עושים את זה?

"אני נמנע מליצור תוכניות עבודה לפני שנבחרתי אבל צריך לדעת שהסוגייה היא סוגייה מורכבת וברור שאבוא עם כל המוטיבציה הזאת של שותפות הדרך. אני יודע שזה יהיה קשה, אין תקציב מיועד לזה ואין מחלקה ברבנות שמיועדת לזה אבל נעבוד על זה".

"צריך לבנות מחלקה ברבנות שזה יהיה תחום העיסוק שלה, בבירור הזהות היהודית ישראלית מתוך נקודת מבט ערכית, תורנית, ויהודית ומתוך מסורת ישראל. בשביל זה צריך לקבל שיתוף פעולה גם מהמחוקקים בסוגיות של תקציב וגם מהחברה הישראלית עצמה, לקבל את האמון שלה. אני יודע שזה לא יהיה קל אבל כשאני מדבר עם אנשים לכולם נפתחות העיניים והם אומרים וואו צריך לעשות את זה".

אתה מתכנן לעשות שינויים ברבנות? "אני מאד שמרן בתפיסותיי ההלכתיות! אבל בתפיסותיי הארגוניות יש המון דברים לעשות שלא נעשו עד היום. אבל כמו שאמרתי קודם, הכול יהיה מתוך שיח, בתהליכי עומק ובתחושת קרבה ושיתוף".

"אני לא מנסה להיות גשר. נקודת המוצא היא חיבור מתוך הערכה"

אומרים שהציונות הדתית היא הגשר בין המגזרים, אז אחרי שסיפרת על קירוב החילונים לרבנות, איך אתה מתכנן לעבוד עם החרדים למרות חילוקי הדעות המהותיים?

"קודם כל אני לא מסתפק בהגדרה גשר. הציונות הדתית כוללת גם את הציונות וגם את התורה במלואם! זה לא איזה גשר שמחבר בין שני עולמות שונים, זה עולם אחד אחדותי! הציונות שלנו היא חלק מהדתיות שלנו והדתיות שלנו היא חלק מהציונות שלנו. כל מסורת ישראל לדורותיה כולל תרי"ג מצוות הן חלק מהציונות שלנו והעובדה שקב"ה גואל את ישראל צעד אחר צעד היא חלק מתפיסתנו הדתית".

מתוך הראיון

"אם כל מגזר יסתכל על הצדדים הטובים של המגזר האחר ולא יחפש במה הם לא בסדר, אנחנו נוכל להתקדם יותר והשלום הפנימי יהיה התוצאה הישירה של זה. אם נסתכל על הדבקות בתורה של החברה החרדית, על האחריות בין איש לחברו אתה רואה דברים יפים מאד. ואם אתה מסתכל על החברה החילונית אתה רואה מסירות לעולם הכלכלי ולעולם החברתי ולמאבקים על צדק אלה תכונות טובות מאד. איך אתה מצליח להכיל את כל התכונות האלו יחד? זאת מלאכה קשה ולא פשוטה, אבל כשנקודת המוצא היא חיבור לכולם אז התוצאה של העבודה המשותפת היא הרבה יותר נוכחת".

"נקודת המוצא היא שאני לא מנסה להיות גשר אלא מנסה להיות מחובר מתוך הערכה וחיבור. כשאתה מחובר למישהו, גם אם יש לך מחלוקות איתו אז הם נשמעות באהבה ואחווה. בבית הדין אנחנו יושבים ביחד, דיינים מכלל המגזרים באותו הרכב ואחרי הדיונים מדברים על עוד הרבה דברים ותמיד זה באהבה למרות כל המחלוקות. ממש כמו משפחה, בסוף שאתה מאותה משפחה, החיבור הוא טבעי והמחלוקות מתבררות".

"קיבלנו מכה קשה וכואבת. אנחנו ממש נלחמים על החירות שלנו"

יש איזה רב ראשי  שאתה רואה בו מודל לחיקוי, שאתה הולך ככה לאורו? "ברור שהמודל לכולנו זה הרב קוק, אבל אף אחד מאיתנו לא מתקרב לקרסוליו בימינו. אני חושב כשאתה מסתכל על הרבנים הראשים לדורותיהם מכל אחד אתה יכול ללמוד משהו. הזכרתי קודם את הרב הרצוג, אז הקירוב שלו לכל הגורמים במדינת ישראל ולכל גדולי הדור היה משהו מיוחד ומרומם. אי אפשר להתחיל למנות את כולם, אבל מכל אחד מהרבנים הראשיים לאורך ההיסטוריה אפשר ללמוד המון".

בעוד מספר ימים נחגוג את 'חג החירות'. אבל זה לא יהיה חג רגיל יש לנו מעל 130 חטופים בעזה יש מפונים מהצפון ומהדרום שלא יהיו בבית, יש לוחמים שחלקם יהיו בתוך עזה ובגבול הלבנון שלא יהיו בבית, איך חוגגים?

"נתחיל דווקא מהלוחמים. חבר טוב שלי שהיה מ"פ סיפר לתלמידים שלי בישיבת ירוחם שבליל הסדר הראשון שלו בצבא הוא התבאס ואמר איזה מין תחושת חירות זאת, לעשות מארב בליל הסדר? ואז הוא אמר לעצמו- 'סבא שלי היה באירופה עשוק ורצוץ ולא היה מי שיגן עליו. הוא היה באמת מסכן ואמר לשנה הבאה בירושלים הבנויה ואני יושב כאן במדינת ישראל ההולכת ונבנית עם נשק מתוך בחירה של עם ישראל להגן על עצמו, הולך למארב על מנת לטפל באויב אין תחושת חירות גדולה מזו!".

"החטופים זה כאב נורא זה תחושה נוראה כאילו חזרנו לגלות שהגויים מתעללים בנו. זה נורא ואיום אבל אז אתה רואה את ההבדל, מה היה קורה אם זה היה קורה בגלות? מי היה מגיב על זה? מי היה נלחם? היום, למרות הכאב הנורא על החטופים, הדרך של ישראל היא לא ללכת להתחנן אלא לקום, להילחם ולהכות באויבנו. זאת עמדה אחרת לגמרי".

לוחמים בעזה (צילום: דובר צה"ל)

"הלב נחמץ כי אתה רוצה לראות את החטופים איתנו כבר בליל הסדר הזה, אתה רוצה לראות אותם בריאים ושלמים, אבל אתה עושה את זה מעמדת כוח ולא מעמדת גלות"

"התקופה הזו היא תקופה קשה אבל היא תעבור. צריך לראות את זה בתמונה כזאת של גדלות, קיבלנו מכה קשה, כואבת, ומטלטלת אבל אפשר לקום ולומר שאנחנו נלחמים על החירות שלנו ואנחנו יכולים להגיד בקול הרבה יותר שקט ובטוח 'לשנה הבאה בירושלים הבנויה".

לסיום, מה המסר שלך לעם ישראל בתקופה המאתגרת הזו? "אנחנו חייבים לעבור את זה ביחד. האחדות הזאת שכל הזמן מדברים עלייה צריך גם לעשות אותה. צריך לצאת, להיפגש, לחלוק ולהתווכח, אבל מתוך תחושה שאתה אח שלי ואני אח שלך ולא משנה מה תגיד אנחנו נישאר אחים ונתחבק בסוף".

"התחושה הזאת היא זאת שמאחדת אותנו והיא זאת שתביא את צה"ל לניצחון במלחמה ותחזיר לנו את החטופים בריאים ושלמים".