השבוע פרסם האו"ם דוח מטעם תת-מזכ"ל הארגון, פרמילה פאטן, המתאר את התקיפות מיניות שבוצעו במתקפת ה-7 באוקטובר ועדיין מבוצעות בחטופות ובחטופים הישראלים. על פי הדוח, שהתבסס על 36 ראיונות עומק, 5,000 תמונות ו-50 שעות של וידיאו, תקיפות מיניות בוצעו לפחות בשלושה מקומות בעוטף עזה.

בישראל נערכים כעת להעמדתם לדין של מחבלי הנוח'בה שנתפסו ונעצרו (על פי פרסומים שונים בנושא, מספרם עומד על כ-300), מעבר למעשי הרצח המזוויעים, כמובן שישראל רוצה להעמיד לדין את הפושעים גם על התקיפות המיניות, מערכת המשפט נמצאת במצב מתסכל מאין כמותו – מפני שהידיעה שבוצע פשע אינה מבטיחה שניתן יהיה להרשיע את הפושע. כך דווח במאקו.

כדי להרשיע אנס יש צורך בראיה חותכת לאשמתו, כמו עדות של הקורבן או ראיה פורנזית. ולמרות שלל העדויות והחקירה האינטנסיבית שמבצעת המשטרה, נכון להיום לא נמצאה שום ראיה ישירה למעשי האונס שביצעו המחבלים.

גורם במשטרה אמר השבוע: "יש לנו עדויות לאונס, יש אנשים שראו גופות של נשים שבבירור הותקפו מינית, ועוד שלוש עדויות ראיה של שני גברים ואישה שהיו במסיבת נובה והיו עדים במרחק של כמה עשרות מטרים לתקיפות מיניות שביצעו מחבלי חמאס. אבל אף אחד מהעדים לא יודע להצביע על הקורבנות בשמותיהן, והתיאורים כלליים מאוד, שלא לדבר על זיהוי המחבלים שביצעו את המעשים.

ברגע שאין זיהוי של המחבלים, אי אפשר להגיש נגדם כתבי אישום על העבירות האלה. סרקנו את כל התיקים, עברנו על כל הראיות ועל עדויות המחבלים, ואין לנו ראיות ישירות שיאפשרו להגיש כתבי אישום בגין עבירות מין ואונס".