דבר תורה ספורטיבי לפרשת מקץ: שבת שלום בדיחת ספורט עדכנית אומרת שברגע שמראדונה מת- הוא דואג לחברים שלו מהעולם הבא. ארגנטינה זכתה (סוג של…) במונדיאל ובקופה אמריקה ונאפולי זכתה באליפות איטליה בפעם הראשונה מאז ימי דייגו העליזים. אם זה ככה, אז לדייגו יש קשרים יותר טובים למעלה מאשר לפלה.

הכוכב הברזילאי נפטר ממש לפני כמעט שנה (29.12 לדייקנים שבכם) ומאז – לא רק שברזיל הפסידה לפני שבועיים בפעם הראשונה בהיסטוריה בבית לארגנטינה אז גם קבוצתו האהובה, סנטוס, ירדה לליגה השנייה בברזיל לפני שבוע בפעם הראשונה אחרי 111 שנות פעילות. אבל לכל קבוצה, או ספורטאי, יש קטעים כאלה של רצף הצלחות או כשלונות.

"לא לעולם חוסן" אבל גם לא לעולם נאחס. יש תקופות שאתה "על הגל" והכל הולך ויש תקופות ששום לא מצליח ולא נכנס וכל מה שתעשה לא יעזור. אין הסבר לדברים האלה וגם אין באמת פתרון, אם כי "תרופות סבתא" יש הרבה. כל אוהד ספורט בשמחה יפרט לך סגולות רבות שהוא מכיר ואמונות תפלות רבות מני מספר. לשבור קרח על המגרש, סגולות, קמעות, משחות, ברכות ועוד ועוד והיד עוד נטויה. בסוף אין מה לעשות, כשזה קורה צריך להתמודד עם זה ולקוות שזה יעלם כמה שיותר מהר.

יש קץ לימי הרעה

צריך להודות על הדברים הטובים ולהתפלל שהדברים הרעים יסתיימו מהר ככל האפשר. הרעיון הזה מתכתב גם עם חנוכה וגם עם פרשת השבוע. כולם שרים את "מעוז צור" אחרי הדלקת הנרות אבל יש משפט שלגביו יש מחלוקת. בבית האחרון כתוב "ואין קץ לימי הרעה". יש כאלה ששרים אותו ככתבו אבל יש כאלה שאומרים שזו כפיות טובה להגיד שאנחנו נמצאים בימים רעים בתקופה שיש לנו מדינה עצמאית ומשגשגת ועולם התורה פורח כמו שלא היה מעולם.

הרב שמואל אליהו כתב שהוא פשוט מדלג על המשפט הזה אבל יש כאלה ששרים "ויש קץ לימי הרעה" כתודה על כל הטוב שהקב"ה השפיע עלינו. הדברים היו נכונים לשעת כתיבתם אבל תקופות רעות מסתיימות ותקופות טובות מתחילות. יש עוד מחלוקות כאלה- לגבי תפילת "נחם" ועוד. היו תקופות רעות אבל עכשיו צריך להגיד תודה על מה שיש.

נרות חנוכה, אילוסטרציה (צילום: דובר צה"ל)

גם בפרשה אנחנו רואים נושא מקביל. הקב"ה גזר 7 שנות שובע ואז 7 שנות רעב על מצרים. כל מה שיעשו בני האדם ואינו מבורך מבחינה אלוקית(כמו מחסני המזון של יוסף ורק שלו) לא יעזור לביטול הגזרה. הרעב יתחיל ויסתיים בדיוק מתי שקבע הקב"ה ולא דקה אחת מוקדם או מאוחר יותר. כשבא יעקב למצרים, בפרשה הבאה – זה כבר משהו אחר ולכן הרעב מסתיים מוקדם יותר.

פרשת מקץ: הקב"ה בורא אורו של משיח

לכל זמן ועת מתחת לשמיים. גם יוסף ניצל מבית האסורים באותה שנייה שהיה צריך, ולא דקה אחת מוקדם יותר. הוא ניסה להשתדל אצל שר המשקים אבל זה לא קידם את השחרור בכלל. בשנייה שהתסריט האלוקי הצריך את הצלתו אז "הריצו אותו מן הבור" ולא התמהמהו בכלל. הכל כתוב בתסריט הזה, וחבל שאנחנו לא יכולים לקרוא אותו, אבל אנחנו סומכים על התסריטאי.

כמו שראינו בפרשה הקודמת לגבי הסיפור של תמר וראובן שלכאורה הוא לא קשור לרצף העלילתי אבל המדרש כבר אומר לנו:" שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף, ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו, ראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויהודה היה עסוק ליקח לו אשה, והקב"ה היה עוסק ובורא אורו של מלך המשיח".

חיילי צה"ל,נתפלל שכל חיילנו יחזרו בשלום (צילום: מיכאל גלידאי/ פלאש 90)

יש מי שכותב לנו את התסריט והוא יודע בדיוק מתי כל תקופה, אירוע או תהליך צריכים להתחיל או להסתיים. כאן לא צריך סגולות או קמעות (אולי הם יעזרו, מי יודע) אלא רק תפילות שליד הקטעים הקשים בתסריט יש כוכבית שניתן להפעיל במקרה שהתפילה מתקבלת. נתפלל שכל חיילינו יחזרו בריאים ושלמים, וגם החטופים כמובן. שכל משאלות ליבנו יתגשמו לטובה ובדיוק בזמן הנכון. שבת שלום ומבורך