דבר תורה ספורטיבי לפרשת ויצא: שבת שלום מכבי ת"א בכדורסל אולי היא כבר לא "הקבוצה של המדינה"(בעיניי, עדיין כן) אבל ההיסטוריה שלה כרוכה קשר בל יינתק עם ההיסטוריה של ישראל. לטוב ולרע, פרקים רבים בתולדות מכבי צבועים לאו דווקא בצהוב- כחול אלא בכחול-לבן. אחד האירועים האלה קרה בפברואר 1977 בעיירה בלגית מנומנמת בשם וירטון.
אלופת בריה"מ צסק"א מוסקבה סרבה להגיע לתל אביב למשחק וסרבה גם להנפיק ויזות לשחקני מכבי להגיע למוסקבה. הפתרון שנמצא? ניצחון טכני למכבי במשחק הבית שלא התקיים ומשחק חוץ במקום נייטרלי. מכבי ניצחו 91:79 והשאר היסטוריה. גם היום מכבי, ושאר הקבוצות הישראליות מארחות מחוץ לישראל בגלל המלחמה, אבל הסיטואציה שונה לחלוטין.
אז הגענו עם הראש למעלה ויצאנו איתו עוד יותר בעננים. היום קבוצות הכדורסל מארחות בבלגרד אבל אנחנו מגיעים מוכים וחבולים, כמעט בלי כח לשחק. המורל הלאומי הוא די "על הפנים" וצריך למצוא אנרגיות פנימיות בכדי לשחק ולנצח, בטח ובטח כשמדובר בשחקנים הזרים. אז טל ברודי צעק שאנחנו על המפה ונשאר על המפה, לא רק בספורט אלא בהכל. היום חיים מיום ליום באי ודאות גבוהה.
בפרשת ויצא: יעקב הוא הגולה הראשון
לכן אנחנו רואים שמשתמשים בארועים האחרונים כדי לדרבן את השחקנים ואת האוהדים וליצור קצת אוירה ביתית גם בבלגרד הרחוקה. נקווה שהתוצאה בסופו של דבר תהיה כמו אז ב-77. אולי לא נזכה באליפות אירופה אבל בהחלט נשאר על המפה, לא רק בספורט אלא בהכל. יעקב אורז את תרמיל הנדודים ויוצא לדרכו, כמשמע משמה של הפרשה.
נכון שגם אברהם וגם יצחק נדדו ברחבי המזרח התיכון במשך שנים אבל יעקב הוא הראשון שעושה את זה כנגד רצונו. יעקב בפרשת ויצא הוא הגולה הראשון בתולדות התורה. אנחנו יודעים ש"מעשה אבות סימן לבנים" ובמיוחד כשמדובר באבות האומה בספר בראשית שמטרתו העיקרית היא לחנך וללמד אותנו דברים היסטוריים וערכיים עם פחות דגש על מצוות מעשיות.

טבעי יהיה שיעקב, לא משנה בן כמה הוא היה, הרגיש חששות רבים ופחד מן העתיד הלא ידוע. הוא בטח שמע מאימא שלו סיפורים ואזהרות לגבי אח שלה וזה רק הגביר את תחושותיו. ואז בלילה, הקב"ה שולח לו חלום נבואי כמבואר במדרש תנחומא. הוא ראה את שרי בבל, מדי ויוון עולים ויורדים בסולם ואילו שרה של אדום עלה ולא ירד.
דור עקבתא דמשיחא
פחד יעקב שזה לא ירד- הרגיע אותו הקב"ה שהוא בעצמו יוריד אותו. ואז שאל אותו הקב"ה למה הוא לא עולה? וענה לו יעקב שהוא מפחד שגם הוא ירד ויעלם בסופו של דבר. הבטיח לו הקב"ה שאם יעלה , לא ירד ואף על פי כן לא האמין ולא עלה.אנחנו כבר לא בתחילת הסיפור.
אנחנו כבר בדור הגאולה, דור של "עקבתא דמשיחא" ומי שיש לו עיניים לראות, כבר יכול לדעת איך ייגמר הסיפור. אבל מה שהיה נכון תמיד וימשיך להיות כזה עד השריקה האחרונה הוא "הלכה עשו שונא ליעקב". לבן היה אולי "ארמי אובד אבי" אבל לא חסרים מתנדבים לטבוח בנו מאז ועד היום.

אני בא מהלוויה של עוד חייל קדוש, איתן דב רוזנצוויג הי"ד, שם דיבר ראש מועצת גוש עציון, שלמה נאמן, על איך בפרשה יעקב בונה את עם ישראל בן ועוד בן ואיך אנחנו כותבים את סיפור הגאולה בן ועוד בן.נסיים במילות ההבטחה של הקב"ה ליעקב, שהיו נזקקות אז כמו גם היום-"והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת כי לא אעזבך עד אם עשיתי את אשר דברתי לך"ובילע המוות לנצח שבת שלום!
מה דעתך בנושא?
0 תגובות
0 דיונים