1. מה שקרה ב7.10 היה אגרוף לשיניים לתפיסה הציונית שאומרת שבית לאומי ימנע אנטישמיות, ופרעות קישינב, ת"ח ת"ת, סופות בנגב וכו' לא יכולים לקרות כשיש כוח מגן עברי. וכמובן באימרה "לעולם לא עוד" על מאורעות השואה, "כצאן לטבח" וכו'.

2. ההבדל הוא שכאן היה מי שנלחם גם אם נפל כאריה ומדינת ישראל התעשתה גייסה מילואים ויצאה למלחמה. אך המהלומה עודנה קשה וכואבת. אובדן עצום למדינה הריבונית. אזרחים שלא חטאו, נשים, גברים, ילדים, זקנים ובעלי מוגבלויות נרצחו, נאנסו, נשחטו ונחטפו בכמות בלתי נתפסת. הבית הפך ללא בטוח. והפחד והאיום חלחל לכל מקום במדינה.

3. המלחמה הפכה מלחמת אין ברירה. לשד חייה של האומה העברית ושל העם היהודי עמד במבחן. ההירתמות של העם, על האנשים שבו הייתה ועודנה מדהימה. העם הזה גילה את כוחותיו. הזהות העמוקה שקושרת את כולנו התפרצה החוצה ועוד נראה את ההשפעות של זה בעתיד.

4. מי שחשב שדרכון כזה או אחר יציל אותו מגורל העם היהודי, מגלה כי ללא התגשמות החזון פה בארץ ישראל אין ביטחון לאף יהודי בשום מקום בעולם. כפי שגילו יהודים מתבוללים בגרמניה הנאצית.

המכה שצריכה לחטוף עזה, צריכה להיות כזו שתהדהד בכל המזרח התיכון

5. ההנהגה כשלה. הממשלה האחרונה הייתה הקצה של מאבק איתנים שסדק אותנו מבפנים והרקב המחנאי והניסיון לנצח את המחנה האחר בכל מחיר סימן לאויבים שיש שעת כושר. ההנהגה שתצמח לאחר המלחמה היא כזו שתשכיל לרתום את הכוח האדיר שמתפרץ פה לתנופה ושגשוג.

רצועת עזה, צריכה לחטוף מכה שתהדהד בכל המזרח התיכון (צילום: מוחמד עטיה/ פלאש 90)

6. אני מזהה אצל חלקים בקרב המחנה שמבקר את נתניהו וממשלתו, שיש לו ביקורת נכונה, שאני מתחבר אליה כבר כמה שנים, שהוא משרבב מין בשאינו מינו וממשיך את גחמת אוסלו. הוא לא מבין את הסנטימנט הישראלי. הוא מפיץ שקרים על ריתוק גדודים ליו"ש על חשבון עוטף עזה ומפנטז על יציאה מיו"ש. לא זה הלקח חברים. האמת העירומה על האויבים שלנו שוב התפרצה במלוא עוזה. אי אפשר לטאטא את זה בכל מיני אמירות כלכליות ואינטרסים פנים פלשתינים.

7. המכה שצריכה לחטוף עזה והמחיר האדיר שיש לגבות על המעשה הרצחני והנלוז שלהם, צריך להיות כזה שיהדהד בכל המזרח התיכון. "כי נפל פחד היהודים עליהם", כפי שכתוב במגילת אסתר. כולם צריכים לדעת שבעל הבית השתגע. לכן שיירות של פליטים, הרס ומחיקת ערים, כיבוש ולקיחת שטח ויישוב יהודים מחדש במקום זה הכיוון.

אי אפשר להתעלם מארצות הברית, אבל חובה לעמוד על המקודש לנו

8. אי אפשר להתעלם מהעולם, וצריך בנות ברית שחולקות איתנו ערכים משותפים (וגם אינטרסים..). ציר העולם המערבי אליו אנו משתייכים ובראשם ארה"ב. יחד עם זאת אסור להפוך לסמרטוטים של ארה"ב, לעמוד על המקודש והחשוב לנו, להבהיר כי זו מלחמה על עצם קיומנו וכי אי אפשר רוע צרוף לצידנו. בסבך האינטרסים צריך לנווט ולהשיג מרחב תמרון רחב. זה לא יהיה מבלי הבהרה חוזרת ונשנית של הסכנה הקיומית אליה הגענו, ושאליה לא נסכים לחזור.

ביידן, ישראל צריכה לעמוד על שלה (צילום: יונתן זינדל/ פלאש 90)

9. גם הציר הסוני המתון, ציר שחייבים לפרגן לנתניהו על חלקו בבנייתו, לא יחזיק מעמד בלי שישראל תפגין את כוחה ובגדול. ארה"ב נבחנת גם היא כאן במרחב; עד כמה בת ברית חזקה היא באזור. עד כמה המחויבות שלה עמוקה לבני בריתה. זאת אחרי טעויות ממשל אובמה שזרק את בני בריתו במצרים ובמקומות אחרים ב'אביב הערבי', כשהנאיביות שלו ציפתה לפריחת דמוקרטיות שהביאו אחים מוסלמים ודעא"ש שיצרו נהרות של דם.

10. אפרופו אטום. מעלה מחשבה, לגבי תחום שאין לי לגביו מספיק מידע: תמיד החשש מלהפציץ את הצנטריפוגות באיראן, היה המחיר שהפרוקסי שלהם חיזבאללה, חמאס, החברים בסוריה יחוררו את ישראל בטילים. אם כבר המצב הוא שיורים עלינו מכל מקום (כולל החות'ים..), והצבא פרוס בכל הגבולות, למה שלא ננצל את השעה? כבר למדנו שמי שמבטיח לחסל אותך, מצהיר את זה, ממחיז את זה, מתאמן על זה ובונה יכולות – בסוף מבצע. האם לא כדאי לרכוב על הגל ולמנוע כאב ראש עתידי?